תוכן

​ובעת סעודת פורים המשיך להסביר- כי המן עוד גרוע מעשו לפי גודל רשעתו, לפיכך היה הרשע הזה הכי גדול מכל הזמנים, ורצה להשמיד להרוג ולאבד כל היהודים שבכל קכ"ז מדינות מלכות אחשורוש. וזהו ענין אמרם: המן מן התורה- "המן העץ", כי המן הוא הקו שמאל העיקרי- "עץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו", שבו המיתה וכל הרעות מזמן בריאת העולם. והנה לפי זה אפשר לדון עוצם רשעתו של המן, כי הוא שם נרדף לעץ הדעת, ששם המיתה. ולפי הלעומת אפשר כבר לדון גדלות מרדכי הצדיק, שהוא כל הטוב הגנוז לצדיקים בבחי' גמר התיקון, ולפיכך הוא ​"בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני". ואמרו: מרדכי מן התורה מנין? מרי דכיא, קו ימין שהוא כולו להשפיע, כי "זה לעומת זה עשה אלקים".
והנה הפורים מרמזים על גמר התיקון שיגלה במהרה בימינו. ובזה שהמשיך מרדכי הוא נצחי, והארת מרדכי עומדת ומצפה להגלות כמו שהיתה גלויה בזמנו, והיה כבר נשאר כן לעולמי עד, אם היו היהודים שבאותו דור שולחים ידם בבזה. ולפיכך חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע, כי האור של פורים נוקב עד הסוף, וכיון שנוקב עד הסוף אין הבדל בין ברוך לארור, והוא מבחי' "​יהי אור"- לעולם הזה, שהם כלים חיצונים, שאז גם החיצוניות כבר ראויה לאור שבקדושה, ונעשה התיקון בכחו עצמו, ואין צורך בהקפה והשאלה מבינה. לאפוקי מיום הכפורים שהוא פנימיות, ועדיין זקוק להשאלה והמתקה מבינה, מאימא. אבל פורים הוא אור מלכות בעצמותה, ולפיכך החיוב לבסומי בפוריא, שכן כל הדינים שבשיתא אלפי שני הובסמו, שכן ביסומי פירושו ביסום כל הדינים, עד דלא ידע בין ברוך לארור, היינו עד למקום סיום ענין הלעומת מטוב ורע, והכול טוב.
וענין זה אפשר להמשיך אותו בכל שנה ושנה, מפני שהאור של פורים הוא נצחי וקיים ועומד, ומה שנצחי וקיים אפשר להמשיך אותו ביומו המיועד לו ע"י צדיק הדור. ולאו דוקא ביומו המיועד, אלא אפילו תמיד, אלא שביומו המיועד מסוגל יותר להמשיך ע"י הצדיק. ומה שאמר: "חייב אדם", שמשמע כל היהודים!? הענין הוא – שמבחינת כללות הענינים והדברים, כל היהודים נבחנים לאדם אחד, לחטיבה אחת, עם צדיק הדור, שהוא ראש של הגוף, והם שאר היהודים הם כמו איברים גרידא. וכמו שבגוף הכל נעשה במחשבה תחלה בראש, כן גם בענין פורים כל האיברים שמחים ועוסקים בענין, אבל הדבר נעשה בראש ששם המחשבה והמוחין, כי צדיק הדור הוא הממשיך האור הזה ומקיים ה"עד דלא ידע" בשתייה דוקא.
וזה ענין ​"פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים", כי במתן תורה לישראל היה הענין החשוב הזה בסתר, ואפילו בני ישראל לא קבלו התורה אלא מיראה, ועל אחת כמה וכמה כל העמים שבשבילם זה היה בסתר מוחלט עד גמר התיקון, שאז יהיה "גלוי לכל העמים". ובפורים כידוע מאיר האור של גמר התיקון, היינו האור של זמן הארת גמר התיקון, בבחי' "יהי אור"- לעולם הזה, "ויהי אור"- לעולם הבא, מלמד שגנזו לצדיקים לע"ל. ועיקר המגילה הוא "פתשגן הכתב- גלוי לכל העמים להיותם עתידים ליום הזה", כי אז בגמר התיקון יהיה ברור לכל המכוון-ב"להיות גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה", כי לפני כן, לפני גמר התיקון, אם היה ברור מצב זה של התורה, מי טפש ומי פתי בכל העמים שלא ירצה בתורה ובטוב הנצחי שהיא נותנת והצפון בה? ומתוך שבחר הקב"ה בישראל ויאהבהו, סתם את הענין הזה, ופתשגן הכתב שזוהי האיגרת הראשונה העיקרית כתוב סתם- "להיות עתידים ליום הזה", ושם לא מפורש במי מן העמים המדובר, כי שם אינו מזכיר לא העמים ולא היהודים. ובא המן, הרשע הכי גדול שבכל הדורות, ונתן פירוש משלו לכתוב בפתשגן הכתב "להיות עתידים" לפי מחשבתו הארורה והטמאה, ואמר כי המכוון "בעתידים" הוא אל כל העמים נגד ישראל, אע"פ ששם בפתשגן הכתב לא נזכר לא עמים ולא יהודים רק סתם "עתידים", והרשע הזה היה כל כך בטוח בקו שלו עד שפירש לו הענין "עתידים", מכוון "לעמים"- לעצמו, לקו שלו. ולפיכך אמר: ​"אם על המלך טוב יכתב לאבדם" וגו'.