תוכן

ז) והנה, כמו שיש בחינות נשמות, שאנו רואים האדם שכל מעשיו טובים אבל מדותיו רעים, ויש ג"כ להפך, שמעשיו רעים אבל מדותיו הם טובים, ויש טוב בשתיהם ויש רע בשתיהם. וזה, כי כשיש לאדם נשמה פעמים טהורה, ובא לו מחמת זכות נשמת צדיק לסייע אותו והוא מקיף עליו, הרי זה טוב בכל, והרשע בהיפך. וכשיש לאדם נשמה טובה, ומחמת שום עון באה לו איזה נשמה מהקליפה, שהיא חופפת עליו, הרי זה מעשיו טובים מחמת שורש נשמתו טהורה, והקליפה החופת עליו גורם להיות לו מדות רעות. וכן להיפך ג"כ, מי שיש לו עיקר נשמתו מהקליפה, אלא משום איזה זכות שעשה בא לו איזה נשמה טהורה וחופפת עליו, והיא איזה נשמת צדיק לתקן אותה. הנה מעשיו רעים מצד נשמתו, ונשמת הצדיק גורמת לו מדות טובות. וכן יש ג"כ בקליפה עצמה, יש בחינת קליפה מלגאו ומלבר, והיא אותה בחינה מה שכבר נתבררה ניצוצי הקדושה אלו שהיו בתוכה, ואותה שכבר נתבררה הם הכל טוב מלגאו ומלבר. ועל שכנגד ב' אלו, אמר הכתוב והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו', לרמוז זו היא הנשמה שבתוכו זו היא פריו ממש. ועליהו לא יבול, שהוא המקיף עליו, לא יבול. ועל הב' שהכל רע, אמר לא כן הרשעים וכו'. לרמוז, כי המוץ ותבן הוא הכל קליפה ואין בו שום מוח. וכנגד אלו יש ג"כ באילנות, כי יש אילנות שהכל הוא טוב, הוא כנגד שהכל נתברר. שהכל טוב. ואילן סרק שהכל הוא רע, לרמוז על הקליפה ג"כ. ויש אילנות, שהפרי שהוא המוח הוא מלגאו, והקליפה חופפת עליו מבחוץ, כמו אגוזים ורמונים. וכנגדם הקליפה, שלקחה ניצוצי הקדושה בתוכה, להיות חופפת כקליפה על המוח, כמו האדם שיש לו מעשים טובים ומדות רעות, כמ"ש. ויש אילנות כגון זיתים ותמרים, שהמוח מלבר והקליפה מבפנים, שהוא הגרעין שבתוכם. והוא כנגד זה הקליפה, בעת שנפל הניצוץ בתוכה היה גדול, ואין הקליפה יכולה לסבול כל אותו האור בקרבה, ומכח זה הקליפה נכנסה בתוך הקדושה, והקדושה מקיף עליה מלבר. והוא כנגד הרשע שבאה אליו נשמת הצדיק, כדי לתקן אותה.