תוכן

וירץ לקראתם. במדרש: אמר אברהם, עד שלא מלתי, היו עוברים ושבים באים אצלי. תאמר משמלתי, אינם באים וכו'. אמר לו הקב"ה, עד שלא מלת ערלים באים אצלך, עכשיו אני ופמליא שלי נגלים אליך, הדא דכתיב וישא וירא.
ויש לשאול על דרך המוסר, דענין המילה הוא בחינת החיתוך דשלא לשמה, ורק עבודתו לאחר המילה היא רק בלשמה. ויש כלל דענין עליות וירידות נוהגות תמיד, דהאדם נקרא הולך ולא עומד?
וזה ששאל, מדוע טרם שמל, היו העליות וירידות תמיד אצלו? וזה שכתוב: עוברים, היינו מלשון עבירה, שהיא ירידה, ושבים, היינו חזרה בתשובה, היו באים אצלי, והיתי עסוק כל היום בעליות וירידות. ועכשיו, כשמל, לא היה יכול תמיד להיות במצב של עובר ושב, אם היה לו ירידה, היה במצב הזה זמן הרבה, עד שיוכל לעמוד את עצמו. והלא הדבר היה צריך להיות בהיפוך?
ואמר לו הקב"ה: טרם שמל, היו ערלים באים אצלו, אפילו שחזר בתשובה והתחיל בתורה ועבודה, גם זה היה בחינת שלא לשמה, לכן (אין דבר זה כל כך חשוב). והיה לך הרבה גורמים שתעשה תשובה ולחזור לתורה ועבודה. מה שאין כן עכשיו בלשמה, שזה בחינת אמת, על זה יש התנגדות מצד היצר הרע. לכן אין זה כל כך בתמידות.
עוד יש לומר, ששאל, למה טרם שמל, היה במצב של עבודה ובחירה, שהיא בחינת עוברים ושבים, ועכשיו שמל, אין לו את העבודה של עובר ושב. על זה השיב, מקודם היו ערלים באים אצלך, היינו המחשבות ורצוניות של ערלים, בכדי שתעשה בחירה. וזה כדי שתזכה לשמה, היינו להשראת השכינה. ועכשיו כבר הגעת לזה, ואין עוד צורך בבחירה, היינו שהעבודה הקודמת גרמה לך שתזכה עכשיו לבחינת מנוחה. תרח הוליד את אברהם.