תוכן

יד) נמצא. כי הצלם הוא לבוש נשמה או רוח או נפש, והימים הם איברים וגידים של זה הלבוש וז"ש בזוהר פ' תזריע, ובההוא צלם אשתתפו יומא דבר וכו'. וכמו שאיברי הנשמה עצמה, הם מתחלקים ובאים בגלגול כל אחד בזמנו, בסוד ניצוצות, כמדליק נר מנר, כנודע דכמה גופין אית לחד נשמתא, כן הצלם מתחלק לניצוצות הרבה, ויוצאים ממנו. אי זכי ביה בר נש, אתתקן ונעשה דיוקן א' שלם, וזה בסוד התרי"ג מצות, דכל מצוה אתכליל מכל התרי"ג מצות, הכי כל אבר ואבר כלול מכל האיברים, ואתעביד דיוקנא חדא מיניה. ודייר עמיה דההוא בר נש, ואוטיב ליה, ומסייע ליה למעבד מצוה. ואי לא זכי, כדין ההיא דיוקנא עייל ביה רוחא אחרא דלבר מסאבא, ונעשה מלבוש אליו, וכדין מסייע ליה למעבד עבירה, ודיורה עמיה לביש. וזה הצלם ישנו בין לישראל בין לזולתם, כי כמו שמן החותם של יסוד דנוקבא נעשה צלם, כן הוא בקליפה. ולכן אדם יש לו מזלא, שהיא הצלם, אך הבהמה לית לה מזלא, כדאיתא בגמ' ריש ב"ק. והלבוש הזה הוא דינין, וע"י משמרת הנשמה שלא יינקו החיצונים ממנה, וז"ס וידעו כי ערומים הם.