תוכן

יב) ואמנם ונסו הצללים, תרי, חד דרוח וחד דנפש. כי אות ם' היא סתומה, שהיא בינה, שממנה הנשמה. והיא לבדה נקראת צלם, כמו שאמרנו. והבן זה. ואלו הג' לבושין, הם הג' עולמות. כסא, ויצירה, וג"ע הארץ, והנפש בקבר. אך עדיין לא נתקנו, עד שיבא האדם בעה"ז, וע"י עשיית המצות, אז נתקנו כל איברי המלבוש הזה הנקרא ימים. וזש"ה ימים יוצרו, ממש. נמצא, שכבר היו אלה מתחלה. אלא שע"י יצירת האדם בעה"ז, נתקנו דוגמת נר"ן, כי מצד עצמם לא היו צריכים בעה"ז להתתקן, כי הם שלימים, ולא באו רק לצורך תיקון המלבושים האלו, כי הם דינים, כמבואר בסוד ליל החותם. וזה סיבת יצירת האדם לצורך.