תוכן

אמר בשם הרה"ק המגיד מקוז'ניץ - שענין העבודה אצל האדם בתחילתו הוא כמו סוס המרוסן לטחינת ריחיים, אשר מקשרים את עיניו, והטעם - בכדי שהסוס יחשוב שהוא הולך והולך. ואולם באמת הוא כדלת סובב על צירו, ועומד על מקום אחד. ככה הוא האדם, שהוא חושב שהוא בבחינת הולך ועולה בכל פעם מדרגא לדרגא, ובאמת הוא עומד על מקום אחד, אלא שעיניו קשורות, ואינו יכול לראות נכוחה. ושבאמת, אם היה האדם יודע את האמת שאינו פועל מאומה, אזי היה עוזב את עבודת השי"ת לגמרי, ולכן נדמה לו שהוא בבחינת הולך.
ובאמת לאמיתו – אם שאינו הולך, ועומד על מקום אחד, עם כל זה הוא טוחן, ועושה פעולות גדולות ונשאות, ויש להן חשבון, ומצטרפין לחשבון גדול.