תוכן

כ"ו שבט תשכ"ב

א) א"ל רבא בר יצחק לרב יהודה, האיכא ע"ז באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא, שחטו לה גברא ואתי מטרא.
א"ל השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא, דאמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם. והיינו דאמר ר"ל מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו (ע"ז נה א.
להבין את הנ"ל ע"ד המוסר, י"ל שע"ז נק' מי שאינו עובד את ה' אלא עובד א"ע, שזה מכונה שהוא עובד ע"ז. וע"ז ההוא היינו הרעיון הזה שהוא שלא כדאי לעבוד רק לתועלת עצמו, יש במקומינו. וז"ש האיכא ע"ז באתרין דכי אצטריך עלמא למטרא. היינו בזמן שהאנשים צריכים להנות מהחיים שלהם וכשעוסקים בתו"מ זה גורם להם שיתנזרו מכמה וכמה תענוגים.
מתחזי להו בחלמא, פי' שהרוח הזה, הנק' רצל"ק לעצמו, מתראה אליהם בזמן שהם חולמים, ז"א בזמן הנפילה, שלא נשאר להם מרוחניותם אלא קיסטא דחיותא, כמ"ש, היינו כחולמים, אז יש כח להרוח הזה, שהוא ע"ז, ואמר להו שחטו גברא, ואייתי מטרא.