תוכן

ג' אייר תשי"א בסעודה של סיום חלק ט' של הזוהר
ענין ג' שותפין שבאדם: הקב"ה ואביו ואמו. והוא אמר שיש שותף רביעי שהוא הארץ, שאם אין האדם לוקח מזונות מהארץ, אינו יכול להתקיים. שענין ארץ הוא בחי' מלכות. שבאופן כללי נבחן שיש ד' בחי', הנקראות: חכמה ובינה, תפארת ומלכות.
וענין המזונות שהאדם מקבל מהארץ הוא בבחינת בירורין, שעל ידי המזונות נבררים הניצוצין קדישין מהמאכל. ויש ב' בחי' במלכות: א' קדושה, וב' בחינת לילית המרשעת. לכן כשהאדם אוכל ועושה ברכה ראשונה ואחרונה, מזה יוצא המאכל מרשות הס"א. והיות שמהאוכל נעשה דם, ודם הוא בחי' נפש, לכן נעשית הנפש שלו מבחינת חולין, ולא מסטרא אחרא. משא"כ כשהאדם אוכל מסעודת מצוה, שאז המאכל נבחן לבחי' קדושה, אם הוא אוכל את זה בכוונה, נמצא שמהמאכל נעשה דם, והדם נעשה בחי' נפש, אז הוא מחיה נפש דקדושה.
ולכן בא היצר הרע לאדם, ונותן לו תמיד להבין, שלא כדאי לאכול בסעודת מצוה מכמה וכמה טעמים. ועיקר כוונתו שלא לאכול מסעודת מצוה, היא מטעם הנ"ל, כי זהו חלק דקדושה.