תוכן

​ רז"ל אמרו: מפני מה נתחייבו אותו דור כליה. חד אמר, מפני שהשתחוו לצלם, וחד אמר, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.
ויש לשאול, למה לא אמרו, מפני שאכלו מסעודתו של אותו רשע אלא שנהנו? ויש לומר, שיש שני בחינות בעבודה:
בחינת מוחא. וזהו שהשתחוו לצלם, שענין צלם, נקרא בזמן שיש להאדם איזה בסיס לעבודה. וזה נקרא צלם. והאדם צריך לעבוד בבחינת אמונה. וזה שכתוב, כי לא ראיתם כל תמונה, שענין תמונה וצלם הוא בסיס, שיכול לקבוע לשם זה הוא עובד. היינו לבסיס זה שהוא התמונה, הוא קובע את עבודתו. ובזמן שאין לו סמיכה, הוא נופל מעבודתו.
וענין נהנה מסעודתו של אותו רשע, הוא בחינת ליבא. אם האדם נהנה מזה שהרשע שלו נהנה. אבל ענין אכילה ושתיה הוא מוכרח לקיום, כי אחרת הוא לא יכול לחיות, אבל אסור לו להנות מהסעודה, שהרצון לקבל שלו עושה.
ומשום זה היתה עבודתם בדרך כפיה, ​כמו שאמרו חז"ל, ​קיימו וקבלו, עד כאן באונס, מכאן ולהבא ברצון, שעל ידי זה שזכו לתשובה מאהבה, זכו שעבודתם היתה ברצון.
ורואים אנו מזה, שאף על פי שהאדם נמצא בדיוטא התחתונה, שאין לך מצב יותר גרוע מזה, שהאדם פגם בב' בחינות אלו, ומכל מקום זכו אחר כך לבחינת קיימו וקבלו, שמה שהיה באונס נעשה אחר כך ברצון. וזה ענין מגילת אסתר, שהם שני הפכים: שבזמן ההסתר שייך ענין כפיה, ובזמן של גלוי, אז הוא זמן של רצון.