ובסעודה שלישית אין ראוי לקדש על היין, כי כיון שהענין הוא בעתיקא ששם עולה ז"א כנודע, שם אין יש אלא רחמים גמורים בלא דין כלל, ולכן אין ראוי לעורר יין כלל. אבל בב' סעודות הראשונות מקדשים, בסוד היין המשומר - מצד בינה. אבל כאן הענין הוא בדיקנא, שהוא גבוה הרבה מן הבינה. אבל באמצע הסעודה צריך לשתות יין, ותכוין ג' י"ה דמילוי אלפי"ן. וסעודה זו נקראת סעודת ז"א, כי הוא אוכל מן הפה דע"ק, וזה כי כיון שעלה במדרגותיו ממש, ויש לו כל הי"ג תיקוני דיקנא שלימים כמוהו, כנ"ל באתה אחד.