תוכן

תש"ה
להבין מה שאמרו רז"ל [חולין ט"ו ע"ב]: "כל שיש לו קשקשת בידוע שיש לו סנפיר, וכל שיש לו סנפיר אינו ידוע אם יש לו קשקשת".
ע"ד העבודה יש לפרש: ענין קשקשת היינו קושיות שיש לו בעבדות ה', שהקושיות הם כלים לקבל תירוצים, משום שהתירוצים אינם מתמלאים בשכל החיצוני, אלא דוקא בשכל הפנימי, שה"ס אור עליון המתלבש באדם, ואז מתיישבות אצלו כל הקושיות.
לכן כפי ריבוי הקושיות, בשיעור זה מתלבש אור העליון באדם, לכן הקשקשת היא מסימני הטהרה, משום שעי"ז הוא יכול לבוא לטהר את עצמו, ע"י שרוצה שלא יהיו לו קושיות. לכן כל אשר ביכולתו הוא עושה, בכדי לטהר את עצמו שיוכל לזכות לאור העליון.
וסנפיר הוא ג"כ מסימני טהרה, דסנפיר רומז על "שונא-פה-אור" העליון. וכיון שיש לו קושיות, בטח שהוא מטעם שיש לו שנאה לאור העליון. אבל מי שיש לו סנפיר, אינו מחוייב שתהיינה לו קושיות, שיכול להיות שהוא שונא אור העליון לא מטעם שיש לו קושיות, אלא מטעם שהוא פשוט בעל תאוה, ואומר, בין כך ובין כך לא אלך.
וזהו סימני טהרה, היינו בזמן שיש לו דג. שפירושו של דג, הוא סוד הבשר המלובש בסנפיר וקשקשת, ז"א שאור העליון מאיר באלו שני סימנים. משא"כ מי שעובד ואין לו שום קושיות בעבודה, אין זה סימן טהרה, בזה שאין לו קושיות. והוא מטעם, שאין לו מקום לשרות בו אור העליון בתוכו, מטעם שאין לו סיבה, שתחייבהו להמשיך אור העליון. כיון שגם בלי אור העליון, הוא ג"כ בסדר גמור לפי דעתו.
לכן פרעה מלך מצרים שהיה רוצה שעם ישראל ישארו ברשותו, נתן צו שלא לתת קש, כמ"ש [שמות ה' י"ב]: "ויפץ העם לקושש קש", אז ממילא אף פעם לא יהיה להם צורך, שה' יוציא אותם מרשות הטומאה להקדושה.