וצריך שתדעי, כי פרי המ״ט שהצדיקים עושים הוא מה שיהנו מהם לע״ל בעולם הגמול דהיינו הנצחיות, ואמנם יש במ״ט עצמם התיקון שהם מתקנים עתה בבריאה לפי הסדר שהיא מסודרת ויש השכר מה שראוי להם לקבל לפי התיקון הזה שתיקנו, ע״כ הנה האדון ב״ה צריך לקחת מעשי בני האדם לפי מה שהם ולשפוט אותם לפי התולדה הנולדת מהם באמת לפי מה שהניח הב״ה לבני האדם לתקן בבריאה כלה ודבר זה צריך לגזור אותו לפי ענין מהות הבריאה כמו שעשאה האדון ב״ה, ולפי כל ההבחנות הנבחנות בתכונתה, ותדעי שאין שום דבר נשכח לפני כסא כבודו ואין נעלם מעיניו ית׳ בשפטו המשפט הזה, פי׳ שלא תאמר כיון שנתקלקל דבר ואח״כ נתקן לא יזכר לפניו אלא התיקון והקלקול שהיה, כבר נשכח או להפך בדבר שהיה מתוקן ונתקלקל לא יזכר תיקונו שהיה, אינו כן אלא אין שכחה לפני כסא כבודו שאינה דומה התולדה היוצאה מן התיקון הבא אחר הקלקול או התיקון הבא אחר תיקון אחר או תיקון שבא אחר שני קלקולים ועד״ז עד אין תכלית מה שאין הפה יכולה לדבר כי לפי הגלגול של כלל הנמצאות צריך לשפוט כל מעשה ע״פ העבר ההוה והעתיד שהרי אין תיקון כלל הבריאה נתקן אלא מכל מה שיתגלגל בכל הו׳ אלפי שנין זמן העה״ז, והנה האדון ב״ה בידיעתו ידון כל דבר ע״פ ג׳ הזמנים שזכרנו, כי אין תולדת כל מעשה אלא לפי שקדם לו ולפי ההוה עמו ולפי כל הבא אחריו, ואחר כל המשפט הזה נקבע לו שכר לע״ל שכר ההגון לו לפי מעשיו וזה פשוט, והנה ביום הדין הגדול יפרוש האדון ב״ה את השמלה לעיני כל היצור מכל מה שנעשה מיום ברוא אלקים אדם על הארץ עד היום ההוא ויראה יושר משפטו בכל מעשה ומעשה קטון וגדול ומה נגזר עליו לפי משפטו האמיתי לזמן קיבול השכר שלע״ל ואח״כ יצאו צדיקים לקבל שכרם איש איש כפי מעשיו.