אמרה הנשמה ענין הנבואה, מה היא מה דרכה ומה תועלתה.
אמר השכל הנבואה היא ידיעה והשגה שהב״ה נותן לנביא מכבודו ית׳ ואמנם הנה שמעת כבר שאמתת מהותו ית׳ ושלימותו מה שהוא לפי עצמו אינו ניתן להיות מושג לנו כלל, ולא ישיגוהו אלא מצד פעולותיו ומצד המדות אשר קבע לעצמו להנהיג את העולם וכמ״ש, וישיגוהו מטיב ומעניש מרחם שופט מחיה רופא ובכל שאר כל התארים המיוחסים לו מצד פעולותיו ויראה להם כל השפעותיו בכל דרכיהם ויראו כל עניניהם שבהם תלוים כל חוקות השמים והארץ וכל צבאם וכל פרטיהם, וע״כ ידעו העבר והעתיד מה שהב״ה עושה בעולם, כי הנה ישיגוהו תופס באחת המדות וישיגו כל התולדות הנולדות מזה בכל הנבראים שיהיו, וישיגוהו תופס במדה שתפס ובמדה שיתפוס בכל פרטי הענין הזה כלו, אך מהותו הפשוט לא ישיגו ואף השגה זאת שמשיגים לא תהיה בראיה פשוטה אלא בדרך מיוחד לנבואה.
אמרה הנשמה זה מה שאני מבקשת לדעת איך הוא הראיה הזאת.
אמר השכל מקרא מלא הוא וביד הנביאים אדמה ובמשה רבינו ע״ה נא׳ ומראה ולא בחידות הא לאחרים בחידות ובהדיא אמר בחלום אדבר בו, ורז״ל קימו מה שקבלו חלום א׳ מס׳ בנבואה, וזה כי לא ניתן רשות לנביאים לראות הכבוד העליון כמות שהוא אבל הכבוד המתגלה עליהם יחדש בלבבם דמיונות נבואיים שיהיו כמו לבושים וחידות לענינים הראוים להגיע לידיעתם וכמו כל שאר המשלים והחידות שבעולם, ואמנם אין דרך השגתם כמו שמשגת הדעת האנושית בדרך הטבעי אבל היא השגה נשפעה בהם וידיעה נחקקת שלא יפול בה הספק וצורך העיון והרגל המופתים אלא יתברר להם בלי שום ספק שהמתגלה עליהם ומדבר עמהם יהיה כבודו ית׳, והוא המחדש בלבם הדמיונות הנבואיים ההם, ותחקק בלבם ידיעה כמו כן שישיגו פתרון המראה והחידה וישיגו מה שהאדון ב״ה רוצה לגלות להם, וכדברים האלה כתב הרמב״ם זלה״ה בפ״ז מיסודי התורה ז״ל: הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה מודיעים לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, וצריך שתבחיני שיש משלי המדות ומשלי התולדות, פי׳ יש משלים שבהם יתדמה הכבוד העליון ע״פ מדותיו ופעולותיו, ויש משלים שימשילו הפועל הנפעל ממנו ית׳, ד״מ כשירצה האדון ב״ה להראות כבודו לנביא כמו מטיב ומרחם, יתדמה לו כזקן כענין שנא׳ ועתיק יומין יתיב, וכשירצה להראותו כמו גבור על אויביו יראה כבחור איש מלחמה וכמ״ש ז״ל נגלה על הים כבחור ונגלה על הר סיני כזקן, שבחור נאה למלחמה וזקן נאה לישיבה, אך משלי הפעולות הם כענין מקל שקד דירמיה וסיר הנפוח סלם דיעקב מגלת יחזקאל איפת זכריה ומנורת הזהב, והנה משלי המדות כשייראה הכבוד העליון לעיני הנביא באותם הדמיונות מיד ישיגו פתרון המראה ההוא אך משלי הפעולות אפשר להם שלא ישיגום עד שיפרשום להם וכמו שמצאנו בכתובים הידעת מה המה אלה ואומר לא אדוני, וכדברי הרמב״ם ז״ל שם, והנה ממה שאפשר להיות במראיהן זה הוא ריבוי הדמויות ואפי׳ הפכיים זה לזה ברגע א׳, ודבר זה לימדונו חז״ל במ׳ סופרים ז״ל פנים בפנים דבר ה׳ עמכם פנים תרי בפנים תרי הא ד׳ אפין של אימה למקרא בינוניות למשנה שוחקות ללימוד מסבירות לאגדה וכן בספרי אמרו אנכי ה׳ אלקיך א״ר חמא בר פפא הראה להם הב״ה פנים זועפות פנים מסבירות וכו׳ א״ל אע״פ שאתם רואים כל הדמויות הללו אנכי ה׳ אלקיך והרי זה כעין שאמרו בדיבור ג״כ ערות אשת אחיך יבמה יבא עליה בדיבור אחד נאמרו, זכור ושמור בדיבור א׳ נאמרו, והנה הטעם לזה מבואר, הוא, כי כיון שאין הדמויות הללו עצמיים אלא גילוי נבואיי נברא תלוי ברצונו של מלך שהוא אומר ויהי שיתדמו דמויות אלה לנפש הנביא הלא הוא יכול לברוא דמויות כמו שרוצה באיזה דרך שרוצה ואינו צריך לחוקות הטבע הגשמי הלז שאינם עשוים אלא לגופים לבד, אמנם זה ודאי שאין שום דבר מדברי ה׳ לבטלה ח״ו אלא כל דמות ודמות שהוא מראה לו אינו אלא להודיעו מדה א׳ ממדותיו ית׳ או ענין ממדותיו וברצותו להראות לו ענינים שונים, יראה לו דמויות שונים אפי׳ שבעצמם יהיו הפכיים כי כבר אין התכלית על הדמות המתראה אלא על המובן לנביא מתוך הדמות ההוא.
אמרה הנשמה אבל קשה לי מאד מקרא שכתוב כי לא ראיתם כל תמונה שהרי הוא הפך כל הדברים האלה שדברת.
אמר השכל וכי בלאו הכי אינו קשה שהכתובים סותרים זה את זה, מ״א אומר כי לא ראיתם כל תמונה ומ״א אומר ותמונת ה׳ יביט, וכתיב דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכל דכותיה.
אמרה הנשמה תשיב אתה לשתיהן.
אמר השכל כתוב ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש וכן ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, ועיקר זה הוא, שהרי ודאי הוא שאין הב״ה מכשיל הנביא ח״ו אלא מחכים אותו ומעמידו על האמת, והנה שיהיה הב״ה מראה לו דמויות במקום שאדרבא צריך להתרחק מאד מדמות אין לך מכשול יותר מזה, אמנם האמת הוא שנפש הנביא משגת האמת בבירור, וזה כי כבר שמעת שאין השגת הנביא וידיעתו כהשגה וידיעה הטבעית אבל היא השגה מושפעת ונחקקת בו שימצא לו בירור גמור בידיעותיו בלא שום ספק, וזה הוא מין ידיעה שלא יוכל דעת האדם הטבעי לשער אותה כלל והנה ע״פ הדרך הזה נפש הנביא תשיג כל ענין הנבואה לאמתו, דהיינו הנה יתברר לה שהאדון ב״ה הוא המתגלה עליה ומודיע אותה מה שמודיע אותה, ויתברר לה כמו כן שא״א לה להסתכל בו לא מבעיא בהסתכלות של עין טבעי אלא אפי׳ בהסתכלות נפשיי שאינו אלא השגה והבנה כי לא תוכל הנפש להשיג ענינו יתברך ויתברר לה שהכבוד המתגלה עליה מחדש בה דמות נבואיי נברא שמתוכו מקבלת הידיעה שהיא צריכה לקבל והיינו וביד הנביאים אדמה שהבאנו למעלה, ונמצא שהאמת מתברר לה בירור גמור ואין לה מקום לטעות כי הידיעה האמיתית חקוקה בה לדעת כל האמת הזאת והנה לא תשיג הדמיון הנבואיי אלא א״כ באותה השעה עצמה תשיג שאינו אלא דמיון נבואיי ולא עצמותו של האדון ב״ה, וע״כ אע״פ שנאמר וביד הנביאים אדמה מזהירם תמיד ומה דמות תערכו, כי הרי אין הנביא רואה דמות בלא שיראה ג״כ שאינו אלא דמות נבואיי ולא עצמי, העשוי להבנת הנביא שאינו יכול להשיג את עצמותו ית׳ הפשוט מכל דמיון לגמרי, וכן מרע״ה מזהיר לישראל כי לא ראיתם כל תמונה כי שם מדבר על העצמות הפשוט של האדון ב״ה ואומר להם השמרו מאד כי כבר השגתם אתם האמת וראיתם שלא ראיתם כל תמונה בו ית׳ אלא ראיתם שאדרבא מחמת היות עצמותו ית׳ פשוט מכל תמונה לכן לא השגתם אותו אלא אחר שברא לכם הדמויות הנבואיים והמקרא קצר קצת אך אינו קצר יותר משאר הכתובים ואל מי תדמיוני ואשוה ומה דמות תערכו לו, כי מרע״ה מדבר עם ישראל שראו כל האמת הזאת והזכיר להם מה שראו באמת.
אמרה הנשמה פירשת כי לא ראיתם כל תמונה אך לא פי׳ ותמונת ה׳ יביט.
אמר השכל אפי׳ הדמות ההוא המתדמה לנפש הנביא יקרא היטב תמונת ה׳, והוא כי הנה אין ספק אצל הנביא שהמתגלה להם מתחפש בדמות ההוא אינו אלא האדון היחיד ב״ה וב״ש אשר על כן יוכלו לקיים בפה מלא הוא מראה דמות כבוד ה׳ ואראה את ה׳, כי הנה בהשגתם המושפעת יתברר להם היות הדמות ההוא דמות מתחדש מההתגלות עליהם הכבוד העליון, ואין התמונה ההיא אלא הדרך שבו מגיעים להשגת גילויו זה ית׳ הא למה זה דומה לרואה את חבירו מתוך אספקלריא שהנה אע״פ שאין עצם חבירו בתוך האספקלריא ההיא הנה מה שהוא רואה הוא באמת רק חבירו שנראה לו מכח הסתכלותו באספקלריא,
ונולד עוד מזה שאם האספקלריא תהיה היא משונה, תראה בה צורת חבירו משונה כפי ענין האספקלריא ואמנם לא יסתפק הרואה שלא יהיה הגוף ההוא שהוא רואה גוף חבירו העומד שם אלא שידע שבעמוד חבירו נגד האספקלריא ההיא המשונה והוא מסתכל באספקלריא ההיא תתחדש לעיניו הצורה ההיא, כן הדבר הזה, הנה הנביא יודע שהאדון ב״ה הוא המתגלה עליו ודאי במראה ההוא, אע״פ שאין המראה ההיא אלא מה שמתחדש לעיני הנביא מפאת נפשו עצמה או מה שיהיה שגורם לו ראות הדמות ההוא וע״כ הדמות ההוא יקרא היטב תמונת ה׳, ויאמר בו ותמונת ה׳ יביט.
אמרה הנשמה אבל עתה יקשה לי שלפי דבריך אין הפרש בין נבואת משה לשאר הנביאים כי כלם רואים התמונה הזאת וכלם רואים שאין תמונה בו ית׳ לפי עצמותו האמיתי.
אמר השכל עתה אומר לך הפרש גדול שבין מרע״ה לשאר הנביאים, שאר הנביאים אפי׳ הדמות הזה לא יוכלו להביט בו הבטה גמורה כי אינו נראה להם אלא כמו אחר כתלים או כמה מראות או מראה בלתי מצוחצחת וענין זה פי׳ חז״ל על מקרא זה עצמו במדרש רבה פ׳ ויקרא וז״ל מה בין משה לשאר נביאים ר׳ יהודה אומר כל הנביאים ראו מתוך שבע אספקלריות וכו׳ ומשה מתוך אספקלריא אחת ורבנין אמרי כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא מלוכלכת ומשה מתוך אספקלריא מצוחצחת, והנה בהיות שאפי׳ הדמות הנראה להם אינם יכולים לראות אותו היטב, הנה לא ישיגו סוף עניניו, וממילא גם מן הפתרון יחסר להם הרבה וזה פשוט, כי כבר אין הב״ה מראה להם דמויות אלו אלא להודיעם ידיעות נכללות בדמות הנבואיי ההוא שבראותם הדמות ישיגו הידיעה הנכללת בו בכל חלקיו, ואם הדמות עצמו לא ישיגוהו אלא קצת הנה ודאי הוא שלא תגיע אליהם הידיעה מושלמת בכל חלקיה אלא הקצת שכנגד הקצת שראו מן הדמות, אמנם משה לפחות הדמות הנבואיי היה משיגו בבירור וע״כ היתה ידיעתו שלימה במה [אצ״ל: כמה] שאפשר להיות ידיעת הנבראים, והוא הגיע לשיעור היותר גדול של ידיעות הנבואה, אבל גם הוא לא ראה אלא מה שניתן לו רשות לראות וזה פשוט, ואמנם אעירך עוד על ענין א׳ במראה הנבואה הזה, והוא שאע״פ שמצינו לנביאים שיראו דמויות נבואיים אלו אין צורך שיראו אותם בראיה כראית העין הגשמי אלא בראיה הנפשיית, כי הנה נושא א׳ עצמו יוכל להראות מהעין הגשמי ומהנפש [אצ״ל; ומהנפשי] מופשטת מגוף ושניהם יקיימו היותו הנושא ההוא, אמנם כל א׳ רואה אותו לפי דרכו הא כדאיתיה והא כדאיתיה, כי הרי הנפש יכולה לראות מה שבחבית ומה שבתוך הכותל שהעין הגשמי א״א לו מפני דרך ראיתו שאינו יכול להגיע אליו אלא מה שיכול לפי הגבול אשר שם לו הבורא ית״ש, אך החבית עצמה יראה אותה העין הגשמי בדרכיו ויקיים היותה חבית ותראה אותה הנפש בדרכיה ותקיים גם היא היותה חבית, כן הדבר הזה שאין הנביאים צריכים לראות הצורה שיקראוה אריה והצורה שיקראוה נשר וכל כיוצא בזה כמו שיראו הצורה ההיא עיני הבשר אלא בדרך הראיה הנפשיית וזה פשוט.
אמרה הנשמה עדיין צריכה אני לדעת מה צורך יש לתמונות האלה וכי מה היה חסר אם היה הב״ה מודיע מה שרוצה להודיע מן הידיעות או העתידות בלא שיראהו דמות כלל ועיקר.
אמר השכל יכולני להשיב לך בדרך נקל ופשוט, והוא כי רוצה הב״ה להגלות על בני האדם כדרכי בני אדם, וכמ״ש כבר כי הנבראים בצורתם עצמה מראים על ההשפעות והמדות העליונות והם דוגמא להם ממש ע״כ האדון ב״ה מראה להם כבודו כדמות הנברא ממנו כי כבר הצורה ההיא למטה אינה אלא דוגמת ההשפעה והמדה ההיא שלמעלה, ותראי כי גם זו מדה ממדותיו ית׳ להעתיק עניני השפעותיו ומדותיו אל עניני הצורה של התחתונים שתוכל הצורה להיות דוגמא רומזת אל הענינים של ההשפעה ההמה, וסידר האדון ב״ה סדר שלם שיספיק לעשות בצורות הנבראים דוגמא לכל הענינים העליונים שהוא רוצה להראות בם, עד שנמצא טעם הגון ושלם לכל חלקי הצורה של הנבראים שלא יהיה בה שום ענין בהזדמן אלא הכל מיושב על אפניו ע״פ השרש הזה שיהיו הענינים העליונים והרוחנים נרמזים בצורות הנבראים השפלות עצמם, ומרוממותו של הכבוד העליון הוא, שלא יראה הנביא הענינים העליונים אלא מצד התיחסם לנבראים עצמם להיותם נרמזים בהם וכמ״ש, ואמנם יש עוד עומק יותר בענין הזה, והוא כי הנה הסדר והדרך שלקח האדון ב״ה להיות מעתיק בו עניני ההשפעה אל עניני הצורה של התחתונים וכמ״ש, הוא הפועל הרבה במציאות הנבראים האלה בכל צורותיהם ואתן לך משל מזה, לפי שרצה האדון ב״ה להעתיק ענין השגחתו אל ענין העין ע״כ יש העין באדם ולפי שרצה להעתיק מדות השגחתו מדת החסד מדת הדין ומדת הרחמים אל ענין הגונים הלבן האדום והירוק לכן יש ג׳ גונים אלה בעינו של אדם, ולולי היה רוצה להעתיק ענינים אלה בדרך הזה לא היו איברים אלה וחלקיהם באדם אבל איברים וחלקים אחרים, וזה פשוט וכן בכל שאר התכונות שבנמצאים ואיכיותיהם והתגברם פעם בדרך א׳ ופעם בדרך אחר עד שעושים שינויי המצבים בכל הגופים הנבראים הנה כל זה תלוי בדרך איך שרצה האדון ב״ה להעתיק הענינים העליונים לצורות ותבנית בנבראים, נמצא שזה הענין הוא שרש גדול לנבראים ולמקריהם ע״כ יראה האדון ב״ה את כבודו לנביא בדרך הדמויות האלה כדי שיבין המידות ההשפעות וגם העתיקם אל הצורות התחתונות, כדי שישיג ויבין היטב ההתפעלות שנעשה בתחתונים מן ההשפעות העליונות בכל סידורי הערך וכל החילוקים אשר עשה בענין הזה,