אמר השכל אבל כאן נמצא ענין צדיק וטוב לו צדיק ורע לו שאינו ניתן להודע.
אמרה הנשמה וא״כ למה העירותני עליו הואיל ואינך יכול לפרשו.
אמר השכל תחום יש לדבר עד היכן נבין ומהיכן נחדל לחקור והנה אודיעך מה שדי לנו להתישב בדבר בראותינו יושר ענינו ומה שלא ניתן להודע לא נבקש אבל תראי כי מה שאינו ניתן להשיג אינו מבלבל כלל האמונה ולא מערבב הדעות כי הנה בעיניך תראי שאינו אלא תוספת ידיעה בלתי מוכרחת לנו, אך הבירור המצטרך לישוב הלב ולבירור האמונה יש ויש לנו, ולא עשה ה׳ אלקים דבר שישתבשו בו בני האדם באמונה שלא ימצאו ישובו, וע״כ נא׳ וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים וכו׳.
אמרה הנשמה א״כ אמור מה שתדע היות לי צורך בו.
אמר השכל הנה כיון ששם האדון ב״ה הנהגת הש״ו, מעתה יגיע לכל אדם כפי מעשיו טוב לטובים ורע לרעים, אמנם העצה העמוקה של האדון ב״ה הוא לגלגל הדברים באופן שלא תהיה ההנהגה אלא לטוב ולא יהיה מציאות רע כלל בעולם וזה נק׳ תיקון ההנהגה עצמה וזיכוכה, ואמנם כדי לעשות התיקון הכללי הזה יצטרך להתנהג על פי שרש הענין של מציאות הט״ו כי הרוצה לרפאת חולי רפואה שלימה צריך שישרש אחר הסבה, ואז יסור המסובב, כן הדבר הזה כדי לעשות שההנהגה לא תהיה אלא לטובה ולא שיהיה בה מציאות רע, צריך לדעת הסבה הגורמת המצא עתה הרע בהנהגה וע״פ הסבה ההיא יצטרך לגלגל הדברים באופן שיצא הפרי הזה שלא יהיה עוד בהנהגה הרע, וזה פשוט, כי אין הב״ה רוצה להנחם כאדם המתחרט ממעשיו הראשונים ולעזוב דרך א׳ בעבור דרך אחר, אלא ע״פ המונח הראשון עצמו יגלגל הדברים לבא אל השלימות שהוא רוצה, ואמנם שרש המצא הרע בהנהגה כבר פירשנוהו שהוא מטעם גילוי יחודו ית׳ שצריך לגלות הרע ולהניחו לעשות כל מה שבחוקו להראות אח״כ יחוד שליטתו ית׳ בהחזירו אותו לטוב, ומטעם הזה כל עוד שיתעלם ויסתיר פניו האדון ב״ה ויניח לרע להתגבר עד הגבול האחרון שאפשר לו להתגבר, דהיינו עד חרבן העולם ולא עד בכלל, הנה זה
יהיה טעם יותר להגלות ולהראות אח״כ אמתת יחודו ית׳ בתקנו את הקלקולים ההמה בכח שליטתו, והאור ניכר מתוך החשך וכמש״ל כבר, ע״כ ברצות האדון ב״ה לקבוע הנהגת העולם לטובה, צריך שיסדר הנהגתו ע״פ הענין הזה השרשי של גילוי היחוד שזכרנו שממנו נולד המצא עתה הט״ו, ואמנם הש״ו אינו תגבורת הרע כי עכ״פ אין רע אלא לרעים ועוזבי ה׳ יכלו אבל אשר ידרשוהו ידרש להם, אך תגבורת הרע הוא בהיות הב״ה מסתיר פניו לגמרי מעולמו שנא׳ בו אז יקראונני ולא אענה ותהי האמת נעדרת וסר מרע מסתולל זה יקרא הסתר הגמור העשוי רק כדי לגלות אח״כ תיקון שלם וכמש״ה ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו והיינו כי לפי הסדר והנהגה הזאת אין משגיחים על הזכות או החובה אלא ההנהגה נוהגת לפי סדריה דהיינו להניח תגבורת לרע, כדי להראות אח״כ שליטת הטוב, וכל זמן תגבורת הרע הנה גם הטובים יצטרכו לעמוד תחת עוני הרע לא מפני שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך כי עכ״פ אח״כ יקבלו שכר שלם כשיחזור הטוב ויגלה וישלוט, כפי הרעה שסבלו מתחלה כמ״ש שמחנו כימות עיניתנו וכו׳, אך כל זמן תגבורת הרע לא יועיל זכותם להנצל ממנו וכענין הכתוב לכן המשכיל בעת ההיא ידום כי עת רעה היא, ולא עוד אלא שבהיות מטבע הרע כל קלקול והשחתת סדר ע״כ לא די שלא יועיל הזכות לצדיקים להנצל מן הרעה אלא שאדרבא אנשי רע יצליחו והשעה תשחק להם והישרים מעונים ונדכאים, וכמ״ש בעקבות משיחא חוצפא יסגי חכמת סופרים תסרח וכו' והכתוב עצמו ותהי האמת נעדרת וסר מרע מסתולל וכו', נמצא שאם האדון ב״ה רוצה לנהג העולם לפי הנהגת היחוד להכיר האור מתוך החשך ולעשות שהרע עצמו יחזור לטוב, הנה יצטרך לתת תגבורת לרע בלא השקיף אל זכות הצדיקים אדרבא אז נבנו עושי רשעה והצדיקים נשפל ראשם לעפר, ואחר זה יגלה ממשלתו ית׳ ופרי הגילוי יהיה להחזיר הרע עצמו לטוב, ולא יהיה עוד רע אלא טוב בעולם ואז יקבלו הצדיקים שכרם ולא קודם לכן, אך אם הוא מנהג לפי הש״ו אז לא יהיה אלא טוב לטובים ורע לרעים אמנם אין כאן מה שיגרום תיקון גמור להנהגה שיבטל מציאות הרע כי למה יבטל, וכבר איננו אלא לרעים והרי הוא מוגבל בתחומו שלא לעשות כטבעו הרע אלא כמשפט הראוי ולפי שהב״ה רוצה באמת תיקון הגמור של העולם וביטול הרע לגמרי, ע״כ הוא רוצה ללכת עם הצדיקים בדרך הנהגת היחוד שזכרנו שלא יועיל להם צדקתם להצילם מייסורי העה״ז, וזה לא מטעם הש״ו ודאי אלא כדי שיתוקן ע״י התיקון השלם וזה טוב להם ודאי שאז יקבלו שכר יותר גדול ממה שהיה להם לקבל לפי זכותם גרידא, אמנם טוב גם לעולם כי אם לפי הש״ו היה מתנהג עמהם לא היה יוצא פרי ממעשיהם הטובים אלא שכר מעשיהם אך לא העברת הרע מן העולם אך כיון שמה שהם סובלים אינו מטעם מעשיהם אלא מטעם סדר ההנהגה ע״כ גם התועלת לא יהיה פרטי להם לתת להם שכר אלא כללי להנהגה לגלות בזכותם היחוד העליון ויבטל הרע מן ההנהגה עצמה, ותראי איך נוסף עוד תועלת בזה שאפי׳ גילוי הממשלה העליונה יהיה בזכות ולא בצדקה לגמרי, כי אע״פ שהוא בצדקה לגבי שאר בני האדם אך לגבי הצדיקים הוא בזכות ומטובם ייטיבו [אצ״ל: ייטיב] לעולם כלו, ונמצא כלל כ״י זוכה.
אמרה הנשמה אמנם לפי הדרך הזה היה ראוי שכל הצדיקים לא יהיו אלא מיוסרים והרי המציאות אינו כן.