תוכן

ונשלים ענין ההנהגה שכבר שמעת איך המוסר עצמו נולד מן האהבה כענין הכתוב שזכרנו למעלה ואוהבו שחרו מוסר, כי האב האוהב את בנו לא יחפוץ שיתמלא הבן מדות רעות אבל מאהבתו אותו יסדר לעצמו סדר הנהגה להתנהג עמו בתבונה רבה עד שיישיר דרכיו ומשם והלאה יולד חכם ישמח בו והוא כאב את הבן ירצה להיות הבן מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ונמצא שמאהבתו אותו ירצה ודאי לחבבו כשילך בדרך טובים ולתת לו שכר גדול ומאהבתו עצמה שרוצה בטובתו ולא ברעתו ירצה ליסרו אם יקלקל מעשיו ומאהבתו עצמה ירצה להתהלך עמו בדרך הממוצע שמאל דוחה וימין מקרבת, הרי שממקור האהבה עצמה נובעים ג׳ מדות המוסר דהיינו החסד והדין והרחמים הממוצעים, ומתולדות האהבה להיות המוסר אפי׳ בזמן שהוא נעשה, ממותק ולא באכזריות חימה ושטף אף ולהיות קשה לכעוס ונוח לרצות, ומתולדותיה ג״כ ומפעולותיה להיות לפעמים עובר על מדותיו לגמרי לעשות צדקה גמורה שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר כחפץ חסד מרבה להיטב, נמצא שכאשר נבחין פעולות האהבה הזאת נמצא ששני דברים יש בחוקה, הא׳ אהבת החסד והחפץ בברכה וטובה שזה עיקר ענינה והוא פונה לב׳ ראשים, דהיינו הראש הא׳ פונה למתק המשפט והמוסר אפי׳ בעת העשותו שלא תבער אש הקנאה עברת ה׳ ח״ו ולא יהיה העולם כלה בו, והראש הב׳ מביט להיות מעביר על הדין לגמרי בשעה שיצטרך העולם לכך והוא הענין מה שהבאנו פעמים רבות למעלה וחנותי את אשר אחון אעפ״י שאינו הגון הלא זה ענין י״ג מדות של רחמים שאינם חוזרות ריקם ופשוטו של מקרא מוכיח דכתיב ויעבור ה׳ על פניו דהיינו פנים של זעם וכענין שאמרו פני ילכו אלו פנים של זעם, וההבחנה הב׳ אשר נבחין בחק האהבה הוא שממנה עצמה נובע המשפט בכל סדריו הכללים שהם החסד דין ורחמים והפרטים שהם המשלימים ענין אלה הג׳ שזכרנו,