ונשלים עתה הענין שאנחנו בו כי הנה לפי מ״ש נמצינו למידים שלכל מדה ומדה יש ענין המדה ההיא וכח המדה ההיא פי׳ הכח איך תוכל לגלות הענין שבחוקה, כי המשפט הוא כלל דרכי השכר ועונש אם לחסד אם לשבטו נכללים בג׳ ראשים שהם מדת החסד מדת הדין ומדת הרחמים אך כח הגלות המשפט הזה על פי דרכיו הוא המשתנה מעת לעת שהוא מתרבה או מתמעט ונמצא הגילוי חסר או יתר הא למה זה דומה לבני האדם שדמותם בכל איבריהם שוה אך הכח מתחלף מא׳ לב׳ הרבה מאד ע״כ יעשה א׳ מה שלא יעשה חבירו ובאדם א׳ עצמו יהיה שינוי בכחו מזמן א' לזמן אחר וזה פשוט, כן הדבר הזה שהאל ית׳ מנהג העולם במדת משפטו זאת תמיד ויקיים כל חוקות הבריאה התלוים בדרכי משפטו אבל בהגלות יותר או בהתעלם וכמ״ש וכאן נמצאו ההבדלים שבין ימים לימים בכל ימות השנה שיש ימי הקדש וימי החול וההבדל ביניהם גילוי פחות או יתר מהשגחתו ית׳ בבחי׳ הקדושה וכמ״ש עוד לפנים בס״ד, ואמנם בהיות כל דברי ההנהגה חקוקים דבר דבר וסבותיו הנה ודאי צריך שהסבות יספיקו לכל מה שיש להבחין בתולדתם ודאי, וע״כ יצטרך לנו להבין בפרט ענין הסבות לדברים ואיך הם מולידים את תולדתם לדעת מה שמתחלף בתולדה, ואמנם כדי שנבין הענין הזה היטב צריך שנעמיק בו יותר וכמו שתשמעי עתה.
אמרה הנשמה וכי לא טוב הדרך שדרכנו עד כה ואין הידיעות האלה מספיקות להבין דרך התנהג הבריאה?
אמר השכל טוב וישר מה שאמרנו אמנם צריך לדעת שע״פ כונת ההנהגה נעשה מהות הנבראים הנהוגים וזהו העומק שאני אומר לך שצריכים אנו לדעת עתה והיינו מציאות מהות הנבראים וכל מקריו המתחלפים לעומת ההנהגה להשתוות לה.
הנה כבר שמעת ענין העולם השפל הזה שהוא מקום חשוך ופחות, שכל הענינים המתילדים בו הם ענינים חשוכים ופחותים, וכבר שמעת ג״כ איך כל מה שיש במציאות הוא דבר מחודש מרצונו ותלוי רק בגזירתו ובמאמרו, ונמצא שהיות המקום הזה בחשכו זה ודאי תלוי במאמר פיו ית׳ שמעמידו בתכונה זאת, והרי אם היה רוצה היה יכול להגיה חשכו הרבה ולעשות ענינו יותר נשא ונכבד וזה פשוט, ואמנם בענין ערך מציאות העולם והאדם אם ביקר ואם בשפלות יש לנו מקום רחב ידים מאד לעיין ולהתבונן בו נמצא בזה חכמה עמוקה להבין כמה מעלות של עילוי והשפלה יש לאדם בעולמו, ובאמת הפרטים אין להם סוף כלל, אך הכללים אינם כ״כ והם מפתחות גדולים להבין סתרים גדולים ממעשיו ית׳. ונאמר עתה, כי הנה כשרצה האדון ב״ה לנהג את עולמו במדת המשפט שהוא דרך הש״ו הוצרך שימצא בעולם הטוב והרע, וממילא שיהיה האדם בנוי בתכונה אחת ונהוג בהנהגה א׳ שיוכלו ליפול בו שניהם הטוב והרע בשיקול א', משא״כ אם היה רוצה האדון ב״ה לנהג את העולם לפי טובו ואור פני חסדו שאז כל הבריות יש להם להיות נשלמות ומתוקנות מהארת פניו ית׳ ולא יהיה רע בעולם, ומציאות האדם יהיה מעולה שלא יפלו בו הרעות ולא יהיה מקום בו אלא לטוב ליקר להארה ולחכמה, ע״כ נמצא שמציאות האדם בשפלותו ועילויו תלוי בדרך הנהיגו ית׳ את האדם עצמו כי לפי מה שירצה בהנהגתו ירצה במציאותו, ע״כ במדת המשפט תלוי השפלת העולם להיות הוא ועניניו שפלים ופחותים וזה ענין מה שביארתי לך למעלה כבר מענין השפעתו ית׳ שלהיותה השפעתו ית״ש לא היתה ראויה להיות אלא השפעת קדושה רבה ודברים יקרים ונכבדים אלא שרצה הב״ה להלבישה בדברים שפלים שאינם ראוים לה אלא שכך צריך לעולם השפל הזה לפי התכלית המכוון בו, ואולם אף שהעה״ז שפל וחשוך הנה כשנדקדק בו נמצא שאינו חשך לגמרי שלא יהיה בו אור כלל אלא יש בו דברים של הארה, פי׳ כי החומריות הגופני המתיחס לבהמות השולט בעה״ז זהו החשך שאנחנו מכירים בו אך אינו משולל לגמרי מאיזה דברים של הארה דהיינו מה שאינו חמריות אלא רוחניות כי עכ״פ יש הידיעה והחכמה בבני אדם. ויותר מזה יש התורה יש רה״ק כלם דברים שאינם מחק החומריות, מכל אלה נלמד שיש בעה״ז הרכבה של חשך ואור ונבין מדרגות חשכו ומדרגות הארתו בכל העתים והזמנים, ונבחין מדרגות החשך לבד ומדרגות ההארה לבד ואז נבוא עד תכונת כל המקרים המתחלפים בו, ואמנם החשך וההארה כבר שמעת מה היא ומה מקורה פי׳ כי חשך הוא כל החמריות והטבעיות הגופני, והארה הוא כל הרוחניות שזה מה שנבדלים בו הנבראים התחתונים השפלים שאינם קדושים מן העליונים שהם קדושים לפי שכלם הארה ואין שם חומר, ומקור החשך הוא שאין הב״ה משפיע שפע רוחני כמו שהיה ראוי להיות שפע אלקי אלא משפיע שפע לפי בחינת העולם השפל הזה, ומקור ההארה שהב״ה ישפיע שפע אלקי ממש רוחני וקדוש, ונאמר עתה, כי בהיות האדון ב״ה רוצה לנהג העולם במשפט אז ישעבד כביכול השגחתו למעשי התחתונים עד שמעשיהם הטובים יעוררו השגחתו לטובה והרעים ימנעו מהשגחתו ההטבה וכמ״ש ענין זה למעלה כבר וברצותו לנהג העולם באהבתו לבד, ישתמש מממשלתו שאינה משועבדת לשום חק ואינה צריכה לבריותיו כלל כענין שנא׳ למעני למעני אעשה ואז אין מקום לרע כלל אלא לטוב, וע״כ בנהגו את העולם באהבתו זאת ובממשלתו כמ״ש אז ישפיע שפע אלקי וקדוש על כל הבריות שיתקדשו בו וכמ״ש והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו אך ברצותו לנהגו במשפטו [אצ״ל: כמשפטו] לא ישפיע שפע רוחני אלא מה שראוי לגשמיות לבד, נמצאו בידינו מדרגות השפעתו ית׳, הראשונה ההשפעה של הגשמיות שעושה הדברים השפלים, השניה השפעת הרוחניות הגמור פי׳ שיהיה כל העולם מתהלך בדרך הקדושה לגמרי בכל חלקיו, והשפעה הג׳ היא השפעה המרכבת ההארה בתוך החומר פי׳ שנותנת מציאות דברים רוחנים אפי׳ בזמן הגשמיות הזה ואינם משנים הגשמיות כמו הב׳ שזכרנו אלא משתפת אליו ההארה באותה המדרגה שמשתפת, ואמנם השפעה הג׳ הזאת אינה ממין ההשפעה הב׳ כי הרי אותה השפעה מעברת החשך של החומריות וזאת אינה מעברת, אמנם היא פחותה מן השנית ורק נגזרת ממנה כי גם היא ענינה רוחניות והארה, אבל הבורא ית״ש שחידש כל המציאיות הנמצאות, חידש כל המינים האלה בהשפעה, דהיינו מין השפעה מקדשת לגמרי המושפעים ממנה, ומן המין הזה גזר מין ב׳ שמקדש אך לא לגמרי את המושפע ממנה, ועוד חידש המין הא׳ שזכרנו שהוא השפעה של גשמיות לא יותר ועוד הרכיב ב׳ המינים השני והראשון בהרכבות ידועות מה שרצה ובהרכבות מתחלפות שבזמן א׳ ירבו ובזמן אחר ימעטו, ויעשו תולדות מתחלפות במציאות העולם הזה, ומן ההרכבה הזאת יולד היות אפי׳ באדם הגשמי דברי ההארה ובפרט התורה בעולם ורה״ק באדם וכמ״ש, והנה כאן הוא בייחוד מקום התחלף הזמנים לחול ולקדש כי ברבות ההרכבה מן ההשפעה הרוחנית בהשפעה הגשמית תרבה ההארה על החומר בבני האדם ויום שבת קדוש הוא מן כל שאר הימים יען בו ירבה האדון ב״ה להשפיע בהשפעות הרוחניות ואלקיות שזכרנו וכל שאר הימים הטובים במדרגותיהם כך הם ימים שההשפעה הרוחנית רבה בהם בסדר המדרגה הראויה, ועוד אודיעך הקדמה עיקרית והיא כי הנה כבר ביארתי לך ההשפלה הקדומה בחק האדם וההשפלה שנשפל אחרי חטא אדה״ר כי היה ערך הגופניות הא׳ כרוחניות אחר ההשפלה, ואמנם צריך העולם להתעלות מהשפלותיו ועל זאת ההנהגה הולכת וסובבת וכמש״ל כבר, ואמנם צריך בתחלה שישתלם העולם במצבו התחתון בהתרבות בו כל ריבויי ההארה שיכולים לימצא בו לפי ערכו התחתון אז יהיה לו עילוי ממצבו ויקבל כל השייך לו לפי העילוי ההוא ועד״ז יתעלה מעילוי לעילוי.
אמרה הנשמה ודאי כל אלה הקדמות מצטרכות לבאר מצבי האדם בעולמו ומה נגזר עליו בכל עתותיו.
אמר השכל עתה נשוב לענין המשפט והאהבה שזכרנו למעלה כי כבר שמעת ששני ענינים הם מה שיש לנו להבין במעשיו ית׳ ומתחברים זה בזה, והיינו ענין מדות ההנהגה וענין מהות הנהוגים ומצביהם והם מתחברים ונקשרים ענין בענין וכמ״ש למעלה,