אמר השכל נדבר עתה על מה שאנחנו בו שהוא מדת משפטו ית׳ הישר והמתוקן, וזה כי מציאות העה״ז בזמן הזה שהוא כל זמן עבודת האדם בכל עניניו ותולדותיו תלוי רק במדת משפטו ית׳ לפי שזה הוא עולם וזמן שהכינו האדון ב״ה להראות בו יושר משפטו ואין ענינו של העה״ז מתוקן אלא בהעשות המשפט הזה על יושרו, וכמ״ש נודע ה׳ משפט עשה וכתיב ויגבה ה׳ צבאות במשפט וכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ, והיינו שאינו טוב לעולם כלל, מה שהב״ה מניח לרשעים להתהולל ולהרים קרנם והנה הצדיקים מדוכאים ושטנא נצח, ודאי אין זה טוב לעולם אלא רע, אבל הטוב הוא אדרבא שהב״ה יעשה משפט ושיכניע את הרשעים וישפיל הגאים, וירומם הצדיקים וירים כבודם וכן נא׳ שמחה לצדיק עשות משפט ובאבוד רשעים רנה, ונמצא שהזמן שהב״ה מניח לרשעים החבל ארוך שהם גוברים בעולם ומשחיתים את היושר ואת הצדקה אין נקרא זה לגביו אלא כביכול שינה ובשעה שייקץ מן השינה הזאת נא׳ בו ויקץ כישן ה׳ וכו׳ ויך צריו אחור, וזה כי בשלמא אם באמת היה רוצה הב״ה להנהיג עולמו רק בחסד ובהטבה גמורה שלא יהיה בעולם רע כ״א טוב זה היה נקרא תיקון לעולם, אבל היה צריך שלא יהיה מציאות לעונות כלל ולא יהיו נעשים מעשים שפוגמים הטוב ומעוותים אותו וכמ״ש לע״ל דכתיב יתמו חטאים מן הארץ וכמאמרם ז״ל חטאים כתיב ואז היה נקרא שהעולם מתנהג רק בחסד והיינו שלא היה יצ״ר אלא בני אדם עוברים את ה׳ בהכרח כמ״ש ועשיתי אשר בחוקי ילכו, אבל שיהיה הב״ה ממתין לרשעים שתתמלא סאתם שבין כך ובין כך לא יהיה העולם אלא תוהו ובוהו ושסוף סוף הרשעים יאבדו ודאי אין זה חסד אלא דין קשה מאד, כי אדרבא כבר זכרנו מאמר הכתוב למעלה ואוהבו שחרו מוסר, וכתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וכו׳ וכמ״ש ז״ל שהב״ה נפרע מישראל מעט מעט שלא ירבה עליהם הרע שיצטרכו להיות מתמעטים ח״ו אלא אדרבא רוצה הוא בתיקונם וכמ״ש ונמצא שבהיות הב״ה חפץ בעולמו, הנה ישב כביכול להנהיגו במשפט תמידי לנקות ממנו כל רע המתילד בו מעט מעט ואז נמצאו דברי העולם מתוקנים ומבורכים ומצליחים כלם הצלחה רבה, אך אם ח״ו אין זכות בעולם והרשע גובר הרבה הנה הב״ה אומר אסתירה פני מהם הסתר אסתיר פני ביום ההוא ומיד החשך גובר והרשע והסכלות והחכמה נשפלת והאמת מושלכת וכל דברי העולם מתקלקלים ונפסדים וכבר אמרו רז״ל אין לך יום שאין ברכתו וכו׳ וניטל אפי׳ טעם הפירות ואין הצלחה לא בדברים הגופנים ולא בדברים הנפשיים, והנה אם באמת כונת הב״ה היה רק ליסר הרשעים כבר היה העולם נחרב בעבורם, אך כיון שאין כונתו אלא להיטיב ואין מוסרו ותוכחתו אלא מאהבה וכמ״ש ע״כ רצה לכונן קיום מציאות לעולם אפי׳ בזמן שאין זכות, שהקיום הזה לא ישתנה ולא יתמוטט והנה ישתמש לצורך זה מרוממותו ושליטתו שהוא אינו משועבד לשום חק ואין לו שום כפיה ע״כ יוכל לקיים את העולם גם שאין בני אדם הגונים אמנם צריך שתביני היטב הענין הזה כי הבחנות רבות יש בו, כי לכאורה נמצא חוטא נשכר שיתקיים העולם בלי שיצטרך לזכות ויתקיים במדת חסד ואהבה תחת חטאי הרשעים, אבל כשתבחיני כל מה שצריך להבחין בענין זה תמצאי חכמה עמוקה בסדרי הנהגתו ית׳, וזה כי הנה כבר שמעת שהאדון ב״ה הוא שחידש רק ברצונו אפי׳ מציאות החסרון שגורמים העונות ומציאות התועלת שגורמים המעשים הטובים, וסידר סדרי הנהגות מתוקנות וישרות סובבות על הקוטב הזה, ובאלה תלויה הצלחת העה״ז בכל עניניו ובהחזיקו במשפטו ע״פ כל הסדרים האלה יהיה העולם מצליח בכל חלקיו ואם יגרמו העונות שהב״ה יהיה כמו מואס ח״ו בבני העולם וירחק מהם הנה סדרי ההנהגות האלה יתבלבלו כי לא יחזיק בם האדון ב״ה וימצאו הקלקולים בכל דברי העולם ח״ו, אך אם יחזיק בהם להעמידם על בורים כל הבריות על מקומם יבואו בשלום, ואמנם יש הנהגה אחרת וזמן אחר שהיא ברבות הזכות בישראל וכמ״ש לע״ל בעת התתקן העולם תיקון גמור, והוא שיהיה הב״ה משנה מצב העולם לטובה, ויבטל ממנו כל רע והיינו שלא יהיה יצ״ר בנשמות ולא נזק והפסד בשום בריה, ואז ינהג העולם בתיקון גדול, והנה זה יהיה תיקון לעולם לפי שיהיה העולם מזומן ומוכן להנהגה הזאת כי יבטל ממנו הרע ואז לא יצטרך עוד המשפט אלא יתנהג ברחמים גמורים ובהטבה שלימה, וכל מה שעכשיו נסתר מיושבי הארץ מפני שהמקום גורם להם כן להיותו מקום שהחשך שולט בו לצורך העבודה דהיינו לניסיון של האדם כמ״ש הנה לע״ל יגלה שנא׳ ונגלה כבוד ה׳ וכו׳. ואמנם יש זמן שהב״ה מתרחק כביכול מעולמו ואין משפטו נעשה ואין ממשלתו מתגלית והיה ראוי שיחרב העולם, אלא שגם בזמן ההוא הב״ה רוצה בקיומו של עולם ואז מקיים אותו רק בכח ממשלתו כי מצד המשפט אינו ראוי להתקיים ומשתמש מרוממותו שאינו נפגם ואינו חסר בעונות בני האדם לקיים העולם שלא יאבד אבל אינו מרבה לו טובה והרוחה, אלא אדרבא אינו נותן לו כי אם קיום מצומצם לבד מה שא״א בלאו הכי בכדי שיתקיים כי אין העולם מתוקן שיתנהג בהטבה זאת אלא אדרבא לא די שאין הרע סר ממנו אלא שגובר בו יותר אלא שהב״ה רוצה שלא יאבדו מעשיו ובכח ממשלתו היחידה מקיימו אפי׳ שהדין נותן שיחרב אמנם רק בצמצום גדול כמ״ש, והנה אז נודע שעולם ראוי להתנהג ע״פ דרך משפטו ית׳ ותיקונו תלוי בזה ומורה על זה הצמצום הזה שזכרנו והרע שגובר שאין הטבע מתעלה לטובה כמו שיהיה לע״ל אלא אדרבא עומד בחקות שחקק בו האדון ב״ה לפי סדר ההנהגה המשפטית אלא שלפי שהב״ה נתרחק ונסתר מן העולם אין המשפט נעשה והארץ נהיתה תוהו ובוהו והרשעים שולטים בעולם בעזות פניהם כחיה רעה שביער ואין דורש ואין מבקש והכל מעוות ומקולקל ורק הב״ה מקיים עולמו בכח רצונו הבלתי משועבד לשום חק קיום גרידא עד שיצא לאור משפטו כמ״ש ומשפטי לאור עמים ארגיע, והנה כשנדקדק על כל המצבים המתחלפים בעולם בענין גילוי משפטו זה ית׳ או הסתרו נמצאם בהדרגה מסודרים בסדר גדול והם ה׳ וכמ״ש ותראי אותם א׳ א׳ בזמניהם שהיו ושיהיו, עד סוף שלימותו של העולם שיהיה לע״ל.
הנה הזמן הא׳ היה כל ב׳ האלפים של תוהו ובפרט בגלות מצרים, והיינו שזה הוא זמן שהאל ב״ה מסתתר לגמרי מעולמו ונראה כאלו ח״ו עזב ה׳ את הארץ אינו רואה ושומע מעשי בני האדם, ואז נקרא שאין מדת המשפט פועלת בעולם כלל, אלא היא רק ראויה להיות ומצטרכת למציאות העולם ומחויבת מן הסדר שסידר האדון ב״ה את הנהגתו, שהרי באהבתו את נבראיו הוא משקיף ומתבונן כביכול עליהם לדעת מה לעשות להם להביאם אל תיקון שלם אמנם אינו אלא מחשב ולא עושה כי מסתיר הוא את משפטו המתוקן ומניח העולם בתוהו ובוהו.
אמרה הנשמה אני צריכה ליכנס בתוך דבריך כדי שלא יתבלבל הדרוש בדעתי, כי הנה אמרת ושנית דבר א׳ שאינני יכולה להבין אותו.
אמר השכל ומה זה.
אמרה הנשמה אמרת שבשעה שהב״ה מסתיר משפטו אז העולם הולך בקלקול ותוהו ובוהו, אמור נא לי אחת משתים לא תמנע, או שההנהגה תהיה בחסד או במשפט, אם ההנהגה היא בחסד א״כ יהיה טוב לכל ומאין שרש הויה ומציאות לרע ואם ההנהגה במשפט א״כ מה תאמר שהמשפט הוא נסתר הלא כל הקלקולים הנמצאים בעולם אינם אלא תולדות המשפט ומדת דינו ית׳ וזה אקיים לך מב׳ טעמים, א׳ כי הרי אין שום רע וחסרון אלא מכח מדת דינו ית׳ והעלם טובו וכבר פירשת לי הדבר למעלה בארוכה, והב׳ כי הלא אומר אתה שהסתר זה נעשה מפני שהעונות גורמים כך שיהיה הב״ה מסתיר פניו מעולמו א״כ הרי זה משפט ודאי.
אמר השכל ודאי הטבת לשאל והנה אישב לך כל הדברים האלה על נכון הנה כבר פי׳ לך למעלה ששרש כל מציאות הט״ו שבעה״ז הוא יען הסתיר האדון ב״ה פני טובו ולקח מדה זאת הנותנת מקום אל הרעות מצד הסתר פניו כענין שנא׳ ישת חשך סתרו, ויש במדה הזאת שתי דרכים, הא׳ הוא בהנתן המקום לרעות להתגבר ולשלוט שליטה רבה מבלי שיקום עליהם משפטו ית׳ לנקות העולם מהם בהעמיס את הרשעים ענשם שאז כיון שלקה הרי הוא כאחיך אלא מתולדות הסתר פני האדון ב״ה יהיה זה להיות רעת העולם רבה עליו ואין מרפא, והדרך הב׳ גם הוא תלוי בהסתר פניו ית׳ אך טוב הוא לעולם ובריותיו וזה, שיהיו סדרי הנהגתו ית׳ מסודרים במשפט ישר, אשר בכח הסדרים האלה ינקה העולם מן הרעות אך לא בדרך החסד המוחה הפשעים ומחזירם לאין אלא בדרך המשפט המזרה כל רע ע״י העונשים, כי עד שלא יגיע הזמן העתיד שהב״ה בממשלתו ימחה החטאים הנה אין דרך לנקות העולם אלא יושר המשפט ונמצא שכשאני אומר לך מדת משפט ר״ל המשפט הישר המנקה העולם מן הרעות, אך בהתעלם המשפט הזה בדרך קלקול ולא בדרך תיקון דהיינו לא שנמחים הפשעים אלא שאדרבא העולם כמו נמאס והרעה גוברת עליו אז ההנהגה היא לפי ההסתר הגדול שפני האדון ית׳ נסתרים מן הבריות ואז משמש בעולם התוהו ובוהו, ואמנם יש לך לדעת הקדמה גדולה והיא שבאמת אין הב״ה מואס יגיע כפיו לעולם ח״ו ואינו עוזב ומניח את העולם, אלא בשעה שנראה כאלו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא הרי הוא מחדש טובה לעולמו ונפלאותיו ומחשבותיו תמיד כל היום רק לתיקונו של עולם לא לקלקולו,