תוכן

אמנם כאן צריכה את להקדמה א׳ והיא שלא מפני שיהיה נברא א׳ חסר השלימות נא׳ שהוא דבר רע ממש כי יכול להיות חסרון שאע״פ שאינו השלימות והטוב הגמור איננו רע הלא תראי המלאכים גם הם חסרים ודאי כי אינם בתכלית השלימות כי אין תכלית שלימות אלא לאדון ב״ה וביניהם ג״כ כמה מעלות ומדרגות יש, המדרגה השניה פחותה מן הראשונה וחסרה ממנה ואעפ״כ אינם בחסרון כ״כ גדול, שיוליד בהם מה שהוא רע ממש שהרי אין ביניהם לא קנאה לא שנאה אין בהם יצ״ר אין בהם לא שינה ולא עייפות ולא חולי ולא מיתה אך בני האדם הם פחותים מהמלאכים וחסרים מהם והחסרון בהם גבר כ״כ שיש בהם מה שהוא רע כי יש בהם יצ״ר חולאים ומיתה ובעלי החיים יש בהם חסרון יותר שאין להם לא שכל ולא דיבור והם מזוהמים ומתטנפים ויש המזיקים ומלאכי חבלה ורוחות הטומאה שהם רע ממש והם ההפך ממש לטוב ולשלימות אותם שהשם העליון ב״ה מתעלם מהם העלם גמור כטעם אין הב״ה מיחד שמו על הרעה ואמנם שלשלת החסרונות היא שמוציא הרע, כי בהשתלשל הענין הזה ונוסף חסרון על חסרון סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש והנה קודם שחידש האדון ב״ה מציאות ההנהגה שחידש לצורך הנמצאים לא היה ענין לשום חסרון כלל וכשחידש מציאות הלזה נמצא שנתחדש מציאות סדר א׳ שבהשתלשלו יוליד רע כי כיון שיש מציאות לחסרון סופו יהיה הרע ממש אמנם מן הענינים העיקרים שחידש הוא ית׳ הנה הוא ענין המדה והשיעור כי בפשיטותו אין שייך שום מדה ושום שיעור ומאז רצה בחק ההדרגה את הכל תוכן במדה והסדיר כל הנמצאות בהדרגה זה תחת זה מן הראשון שבהם ועד האחרון שבהם ובכל מדרגה ומדרגה מדד במדתו כמה חסרון יהא בה וכמה ישאר בה מן הטוב והתיקון, וכפי המדה הנמדדת כך הם התולדות הנולדות במדרגה ההיא וכל משפטיהם וכל חוקותיהם הכל כאשר לכל איש על מקומו,