ואמנם מה שצריך לדעת תחלה הוא שאעפ״י שחידש הרצון העליון את הקלקולים כמ״ש כבר לא היתה הכונה להשאירם אלא אדרבא להעבירם ולהביא אחריהם התיקון השלם, וע״כ גזר שלא יהיה הקלקול ביטול גמור שלא ישאיר זכר מן המתבטל, אבל עשה שיהיו קלקולים שיכולים ליתקן, כי תתקיים הוית הנבראים אפי׳ בתוך הקלקולים עד שתשוב לאיתנה כחולה המתרפא, ותראי אמתת הדבר הזה בכל דברי העולם כי לא הושמו הקלקולים לאבד הטוב אלא לענות ואחר יסתלקו וישוב הטוב לאיתנו, ראי אפי׳ המיתה שהיא הביטול היותר גדול שבעולם אינה ביטול גמור כי הרי יש תחית המתים שאעפ״י שהגוף שב לעפר הנה הלוז שבו מתקיים כידוע לבנות ממנו הגוף ההוא עצמו, כ״ש מה שהוא פחות ממיתה שאינו ביטול גמור ודאי אלא מתקלקל ויכול ליתקן, וישראל בגלות הורידם עד עפר שנא׳ בהם במחשכים הושיבני כמתי עולם ועכ״ז קרא כתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכו׳ וכתיב אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם והיינו כי אין הב״ה נחם על מעשיו הטובים שימאסם, ואעפ״י שמניח להם קלקול אינו שעזבם ודחם בב׳ ידים ח״ו אלא מניח להם לסבול מה שהוא יודע היותו סוף סוף לטובתם ע״כ הוא מקיים מציאותם אבל מניחם הוא להצטרף בכור הנסיונות של הצרות הרבות והרעות אחר ישובו ויפרחו כגפן ויצמחו מחדש כארץ תוציא צמחה וכגנה זירועיה תצמיח, והזרעונים עצמם ראיה לדבר שהם מתקלקלים תחת הארץ אך לא מתבטלים, אלא ע״כ מעפר יחזרו ויצמחו, נמצא שלא המציא האדון ב״ה למעשיו ביטול ממש שאין לו תיקון אלא קלקול שיכול ליתקן, והנה כמ״ש שלהמצאת הביטול הזה לא ייחד האדון ב"ה שם שלימותו עליו שאינו מייחד שמו על הרעה כן אדרבא ממעשי שלימותו הוא, לקיים כל דבר טוב אפי' בתוך ההפסדים בשעת קלקלתו, ולא זז מרחף עליהם כדי לקיים הטוב שלא יתבטל ביטול גמור, וראי ענין זה באדם מבואר באר היטב וכמש"ל ההקבלה שיש בעניני האדם ועניני ההנהגה העליונה, אדם כי ימות הנה נשמתו תעזבהו וישוב העפר אל הארץ כשהיה, והרמז והענין א' הוא כי האדם בנוי מחשך הגופניות, ה"ה גוף החשך המחודש בהסתר פניו ית' וכמ"ש ומרוחניות המחיה אותו ומזככו, תולדת הארת פניו ית' להשלים חסרון נבראיו, וכמ"ש ג"כ ובהיות האדון ב״ה מתהלך עם האדם בה כסדר הזה, גם האדם חי בעולמו, אך כאשר יניח ידו האדון ב״ה מהאיר פניו אליו ויניח החשך אשר בטבעו לבדו, כן תסתלק הנשמה מן הגוף ההוא וישאר הגוף מת כאבן דומם, ואולם גם יבטל ויפסד כי סילק האדון ב״ה פניו ממנו וכתיב תסתיר פניך יבהלון ואמנם כאשר לא לגמרי יסתיר האדון ב״ה את פני טובו לעולם, כי איזה שביב מאורו יגיה חשכת הסתר הפנים לקיומו של עולם, לכן לא יבטל גם הגוף הזה ביטול גמור ולא תעזבהו הנשמה לגמרי, אלא קיימו מה שקיבלו רבותינו הקדושים המצא עם העצמות שבקבר איזה חלק של חיות הנק׳ בלשונם הבלא דגרמי המתקיים [במתים] לצורך התחיה שלא יהיו הקמים בתחיה בריאות חדשות אלא אותם שכבר מתו עצמם וקרא כתיב והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ.
אמרה הנשמה כל אלה דברים המתישבים על הלב הם ודאי כי לא יהיה האדון ב״ה מואס יגיע כפיו אבל את הטוב יקיים ויסיר מעליו הרע בגלגולי מסיבותיו.