אמר השכל מציאות הרע הזה נכלל בב׳ ענינים, א׳ הוא השפלות ופחיתות והב׳ ההפסדים של ההויות, ונדבר על ראשון ראשון הענין הא׳ אמרנו שהוא השפלות והפחיתות, וזה כי הנה גם המלאכים עצמם הולכים ונשפלים במעלתם זה תחת זה אך עכ״ז כלם ברורים כלם נכבדים ויקרים, ואין הפחיתות אלא בגוף הזה אשר לאדם וממנו ולמטה, שנמשכים הדברים בדרך גופניות וחומריות, סוף דבר עפר מן האדמה, ואמנם עכ"ז תביני עוד שאם היה האדם במעלה ההגונה לו לא היה עדיין זה לגביו שפלות וביזיון כי מי שהוא במדרגה ההגונה לחוקו הוא במקום שראוי לו ואינו פחיתות כ״כ אפי׳ שהמדרגה בעצמה תהיה שפלה, אך עיקר השפלות ופחיתות הוא למי שהיה יכול להיות עליון יותר וראוי היה לו להיות עליון יותר, והוא שפל ופחות, והנה עדיין אני דובר בכלל, נבא עתה בפרט, ונבחין מציאות האדם בחשיבותו ופתיחותו וכל מדרגותיו, ותראי שיש בענין זה חכמה עמוקה כי האלהים עשה את האדם מתחלף במצביו הרבה מאד כדי שיפול בו כל מה שצריך ליפול מן העבודה ומן השכר בכל הזמנים, ונבאר ענין זה היטב.
הנה האדם עושה מעשיו ולמעשים האלה יש תולדות כי מפני הכונניות שזכרנו נמצא שכל תנועה קטנה שבאדם מנועעת דברים רבים וגדולים כלל כל הנבראים העליונים והתחתונים הגשמים והרוחנים וכל הכחות הנבדלים והשפעותיו ית׳ בהם וכמ״ש, ועכ״ז לא כל בני אדם שוים ולא כל המעשים שוים כי גבולות גדולים שם האדון ב״ה לכל נבראיו בשיעור מדוקדק עד אין תכלית, וימצאו שני בני אדם על שלחן א׳ ידברו יאכלו וישתו ותולדות מעשי האחד יתעלו עד רום שמי השמים ותולדות מעשי האחד לא יתעלו ולא קרוב להם, ואביא לך ראיה ברורה יונתן בן עוזיאל יושב ולומד כל עוף הפורח עליו נשרף ואחרים ואלפים ולרבבות יושבים ולומדים ולא יהיה להם כן, וזה מצד הפועל, ומצד הנפעל קדשים יוכיחו, שאכילתם מצוה רבה, ואכילת חולין לא כן וזה וזה אוכלים אותם בדרך אחד, ולא עוד אלא כהן האוכלם עושה מצוה וזר האוכלם חייב מיתה. וגדולה מזו המצות עצמם אמרו חכמים ז״ל גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה, והמצוה ועושה נמצא מתקן כל הבריאה כלה, ושאינו מצוה לא תשיג ידו לעשות כן, והרי שניהם עושים מעשה א׳ ולכונה א׳, אך הענין הוא שתנאי הפועל והנפעל בכל המתלוים להם הם הם המשנים ומחליפים תולדות המעשים יונתן בן עוזיאל לפי שהוא איש קדוש ונורא מאד ונשמתו מעוטרת בעטרי קדושה והארה רבה ע״כ כל מעשה אשר יעשה יעלה ויגיע לרומו של עולם וינועע כל אופני הקדש ואדם אחר שאינו כ״כ קדוש ואינו מעוטר באלה העטרות לא יתעלו מעשיו לעילוי זה וכאן ההדרגה רבה לפי הכנת האדם. ולפי הכנת המעשים עצמם והזמן וכל שאר המתלוים, הלא זאת ההכנה הכללית שנתן הב״ה לעמו ישראל בתחלה להיותם מקיימים ועושים כל התורה והמצוה כי זולת זה לא היו יכולים לעשות במעשיהם מעשה התיקון הגדול שהם עושים לכלל כל הבריאה כמ״ש, ועכ״ז בהם עצמם יש ההדרגה שזכרנו כי לא ידמה מעשה א׳ מעמי הארץ למעשה א׳ מן בעלי התורה ולא מעשה בעל התורה עצמו שאינו כ״כ מקודש במעשיו למעשה המקודש ממנו, ולא מעשה המקודש למעשה המקודש יותר מן השרידים אשר ה׳ קורא וכן עד״ז עד מרע״ה, והנה בענין זה צריך שתדע בכללות המין האנושי שכלו תולדות אדם הראשון, שיש בו חילוקים רבים וזמנים נשתנו עליו, כי קודם חטאו, אדה״ר הנה הוא אדם היה מעוטר ומוכתר בעטרות קדושה ויקר רב מאד עד שבקשו מ״ה לומר לפניו קדוש כמאמרם ז״ל במדרש, והיה בו מן הידיעה ומן הקדושה וכל שבח מעלה שיעור גדול להיותו יציר כפיו של הב״ה, והנה כי כן מעשיו היו מרעישים כל העולמות ודאי כי לפי ערכו היה ערכם רם ונשא ודאי מכל המעשים שנעשו אח״כ תחת השמש, ועכ״ז עוד היה עתיד להתעלות אל עילוי יותר אם היה עומד במצותו וזה פשוט, כי מה שעתיד להיות אחר התחיה היה יכול להיות מתחלה גם בלא מיתה, ותראי שאעפ״י שהיה מעולה מאד מאד ממה שהוא המין האנושי עכשיו, עכ״ז הרי עלול היה ליפסד לחטוא ולמות כמו שהיה מעשה ואם היה עומד במצותו כבר היה נשלם בשלימות גמור והיה נעשה נצחי ובלתי עלול לשום רע, ואמנם כשחטא לא די שלא הרויח מה שהיה יכול להרויח אלא שאבד מה שהיה בידו, ואז חזר להיות אדם שפל ונבזה כמו שהוא עתה הוא מה שהכתוב אומר ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, והרי לנו בכאן ג׳ חילוקים למציאותו של האדם, א׳ מציאותו קודם חטאו, ב׳ מציאותו אחר חטאו ג׳ מציאותו מה שהיה יכול להיות אם לא היה חוטא והוא המציאות שיהיה לע״ל, והנה מציאותו קודם חטאו הוא מצב אמצעי, בין מה שנהיה אח״כ ובין מה שהיה יכול להיות, ונמצא שעכ״פ לא נברא בשלימותו אלא השפלה קדומה היתה לו מעת הבראו, שנולד במצב פחות ממה שראוי להיות אדם, והשפלה מוכנת לו באפשרות אם יחטא ואשם וכמו שהיה, והנה הן כל אלה ענינים הכינם הבורא ית״ש שחידשם ובראם לצורך הנהגת העה״ז, ונבחין פה עוד הבחנות אחרות בענין הזה לעמוד על בורים של דברים, חז״ל אמרו תפוח עקבו של אדה״ר היה מכהה גלגל חמה ומנו ששה דברים שחסר האדם בחטאו ובהם הקומה והזיו, וענין זה הוא כי הבורא ית״ש עושה כל המעשים בדקדוק גדול עד מאד וכל תנאי הדברים משוערים לפי הדבר הנשלם בהם, ובענינינו, אפי׳ תבנית האדם וצורתו וצורת עניניו עשוים הם למדת חשיבותו וערכו, וכבר ראינו מקרא כתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותינו שמפני שרצה אותו מעולה מכל הנבראים רצה שגם דמותו יהיה כן ולא דמותו לבד ותבנית גופו אלא כל מקריו ועניניו בדרכיהם יהיו עשוים לערך חשיבותו, הלא תראי כמה מן הניקיון והסידור הנאה הושם במעשה בני האדם מה שלא יש כלל במעשה הבהמות וזה מפני עומק החכמה הרבה הנמצא בכל מעשי הבורא ית״ש לעשות את הכל על הצד היותר טוב ומשובח שיוכל להיות הכל בהקבלה ובהתקשרות ענינים אל ענינים וביחס נאות. תראי האדם לא יוכל להיות בזמן א׳ אלא במקום א׳ וצריך משך זמן להתנועע ממקום למקום המלאכים לפי שהם נכבדים מן הגוף הזה אינם כן אבל התיחסה להם העפיפה לקלותם, החושים של אדם אינו מרגישים אלא באותו השיעור וגבול המחוקק להם הרוחנים אינם כן כלל, כללו של דבר עצם מהות הנושאים ומקריהם בכל ענינים מתיחסים הם תמיד, ונמצא ששתי הבחנות יש לנו להבחין בענין האדם וכל שאר הבריות, הא׳ מציאות הענינים המכוונים במציאותם ובמקריהם פי׳ התולדות הנולדות מהוותם ומפעולותיהם, והב׳ הדרך שלהם, פי׳ צורתם וצורת פעולותיהם, כי מה שיניע הגוף יוכל להניע גם הנשמה והמלאך אך זה לפי דרכו וזה לפי דרכו, והרי אלה שתים מדות פעולות גדולות בפעולותיו ית׳ א׳ קביעות מה שיולד מפעולות הנבראים, וזה כלל כל חוקות הנהגתו וסדרי כונניותיו שזכרנו, והב׳ הקביעות איך יולידו הנבראים ההם התולדות ההם, וגם לזה יש סדרים גדולים הנאותים וצריכים להשלמת הענין הזה, ונמצא שבתחלה קודם חטאו של אדם היה הוא במעלה גדולה, ראשונה בעיקר מציאותו פי׳ בתולדות מעשיו שהיו מגיעים לרום העולם כמ״ש והשנית בצורתו ובצורת מעשיו בתבנית גופו ממש, כי כבר היה זך גופו כמציאות המלאכים ממש עד שהיה מקום הגון לדירתו הג״ע שהוא גם עכשיו מדור למלאכים ולרוחות וע״ז רמזו ז״ל באמרם בתורתו של ר״מ מצאו כתוב כתנות אור ודבר זה נתפרש הרבה כבר אצל חכמינו שהכוונה במאמר הזה להודיע זוך ערך גופו של אדה״ר לפני חטאו, שאחר החטא נתעבה ונעשה גס וכבד כיום הזה, וכבר ראינו דוגמא לזה בעולם חנוך ואליהו שגופם ממש נזדכך ונתעלה להיות כמלאכים העליונים, ופשיטא הוא שגם התנועעו ופעולותיו היו בדרך יותר דק ורוחני ודאי כפעולות חנוך ואליהו היום הזה, ותראי כי ג״ע מה שהיה הוא שיהיה ודאי מקום דק ורוחני ששם חונות הרוחות גם עתה והתורה העידה על אדם שהיה שם והיה אוכל ונהנה מן הפירות הצומחים שם, ואמנם כיון שהמקום אנו רואים שהוא עכשיו מדור לנשמות צריך שהפירות שהיו שם לא היו דברים גשמים וגסים כמו שהם הפירות של העה״ז, אלא יותר דקים מאד מאד וכערך האויר לגבי העפר לפחות, והאכילה לא יתכן לגוף עב וגס כאשר הוא היום הזה, אלא לגוף דק וכמעט רוחני וכגופם של אליהו וחנוך כמ״ש אמנם הוא הדבר אשר דברתי, שלפי ערך התולדות הצריכים להולד מן המעשים כך הם דרכי המעשים ההם להעשות וכל דברי הבריאה מתיחסים ומשתוים כל נושא עם כל תנאיו, המעשים התולדות המקום והפועל אותם וזה ברור, ותראי כי הגופניות של אדה״ר קודם חטאו היה כערך הרוחניות אשר לו עתה, צא וחשוב הרוחניות שלו איך היה והתולדות של המעשים ההם עד היכן היה מגיע ודי לומר מה שאמרו ז״ל במאמר שזכרתי למעלה בקשו מ״ה לומר לפניו קדוש, ומינה נדון למה שהיה ראוי להיות אלמלאלא חטא שהיה מתעלה בעילוי הגדול שהיה מזומן לו כי כמו שאנחנו רואים שהגופניות שלו של אז הוא כרוחניות של עתה נוכל להקיש מזה שהגופניות שלו אם היה מתעלה היה יכול להיות כערך הרוחניות של אז כי כן הדברים מתעלים מעילוי לעילוי, ואמנם זה כלל ענין שני העצים עץ החיים ועץ הדעת שודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והעצים עצים היו והפירות פירות והאכילה אכילה, אך פירות דקים ואכילה דקה מה שאין מחשבתנו מציירת שאינה מציירת אלא דברים גופנים, אמנם הלא גם בפירות הגשמים יש הסגולות שמשתמשים מהם לרפואות ולדברים אחרים ויש בסגולות הטבעים דברים נפלאים, גם העצים האלה היה בפריים סגולה שחקק בם הבורא ית״ש, כי עץ החיים היה בפריו סגולה להכניס בלב הדיעה הנכונה והדביקות והאהבה אליו ית׳ והידיעה בדרכיו הקדושים והיה שולל מן הנפש התאות הגופניות, ועץ הדעת להפך היה פריו מכניס בלב התאות הגופניות והחומריות וכל החטאים, ואם היה אדה״ר אוכל מעץ החיים ולא מעץ הדעת היה מתדבק והולך בקדושת קונו ומתענג על הוד קדושתו לנצח נצחים, באין מפריד, וכשאכל מעץ הדעת נשקע בתאות הגופניות ואהב החומריות, הנה כי כן מכ״מ אבד יקר רוחניותו ונשאר גשמי במספר הימים שנגזר עליו עד שישבע פרי חטאו ושב ורפא לו הכלל הגדול כיון שלקה הרי הוא כאחיך אז ישוב לאיתנו הראשון וגם ישתלם מציאותו מה שלא נעשה, והנה כל זה הוא החלק הא׳ של הרע, והב׳ הוא ההפסדים וההשחתה כמ״ש ותדעי שאין ההפסדים נופלים אלא בצורה השפלה הזאת החומרית ובכל צורה מעולה מזאת אינם נופלים ובאדה״ר עצמו בהיותו בצורה המתוקנת ומעולה יותר כמ״ש לא היה שום חולי ושום נזק נופל בו, ואמנם כל זה הוכן מתחילה ודאי , ובבריאת הרע עצמו נעשו כל אלה בחק הטבע הכללי כמ״ש אף כי כבר שמעת היות באדם השפלה קדומה מעת הבראו א״כ כבר נעשתה זאת לו ודאי ונמצא שחידש מתחלה האדון ב״ה ההשפעה הצריכה להוית האדם במציאותו השלם והמעולה והרי זה מציאות עליון בכח אל האדם ואח״כ רצה להשפיל מציאותו שלא יהיה בעילוי הראוי לו אבל פחות מזה, כדי שישאר לו מקום להשלים עצמו בהתעלותו אל המדרגה העליונה ההיא הראויה לו, והנה ההשפעה היא הנשפלת תחלה ותש כחה ונשפל ערכה וחוקה שלא תהיה עוד מולידה האדם בעילויו זה אלא בהשפלתו וחסרונו, והעיקר הוא שתהיה ההשפעה הזאת נמנעת מלהוליד תולדתה בעילוי ושלימות לא מפני שלא יהיה בחוקה אלא כח קטן ומועט, כי זה לא היה נקרא השפלה, אך שתהיה המניעה חוץ ממנה דהיינו שאעפ״י שמחוקה היה ראוי להולד ממנה התולדה השלימה יעדר דבר זה ממנה מחמת הרע המחודש שגורם לה ההשפלה הזאת והרי זה כענין הכתובים צור ילדך תשי מבלתי יכולת ה׳ הנדרשים אצל חז״ל כביכול תשש כחו כנקבה. ובהשפל ההשפעה בתשות כחה אז נמצא מקום לרע ממש וכמ״ש ואבא עתה אל ענין הזכרתיו לך בתחלה והוא שלא חקק האדון ב״ה ביטול והפסד לבריות שלימות כ״א לבריות בלתי שלימות שע״כ כשישתלמו הבריות לע״ל לא יהיה עוד להם ביטול כלל, ומה שאני צריך לבאר לך עתה הוא מה הוא החסרון הזה של השלימות המוליד הביטול, ותראי פה חכמה עמוקה בענין הנהגתו ית׳ וגודל יקרם של ישראל .
אמרה הנשמה כבר אין כל תאותי אלא לדעת הדברים בשלימות על בורים דבר דבר ותולדותיו ע״כ אשמח מאד בידיעה זאת שתודיעני.