ותראי כי הרע נברא להבטל, ויש לדון בו בב׳ דרכים מצד המצאו ומצד הבטלו, פי׳ מצד התחלה ומצד הסוף, מצד התחלה הוא רע ודאי אך מצד הסוף גם זה לטובה, כי הנה אפי׳ בזמן שמתחזק וגובר עדיין גם מזה נמשך טוב כי זהו החשך שממנו יהיה ניכר האור של השלימות העליון בזמן שיתגלה לע״ל, ועוד שהרי זה בירור אמתת היחוד בכל גדרו כמש״ל, ומצד זה יותר שמחשיך והולך יותר יגלה אמתת היחוד בבטלו את הרע הזה, ועוד שהוא גורם ריוח לאדם עצמו המתנסה בו כמשל הזונה עם בן המלך שדרשו חז״ל, ועוד שהרי נמצאת עבודה ומעשה ממש לאדם שהוא מתקן הבריאה בידיו ומעביר החסרונות שבה ונעשה שותף כביכול להב״ה בעולמו, ועוד הנסיון שהוא גורם לצדיקים, פי׳ לא בבחי׳ הפיתוי לעבירה שכבר זכרנוהו, אלא עיקר הנסיון הנולד מהסתיר האדון את פניו הוא כי הלא ה׳ אמר ע״י כל נביאיו כי הוא המשגיח על כל נבראיו ועיניו על כל דרכי איש לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אל אמונה ואין עול, והנה אחר אשר השמיענו כזאת הנה הוא מסבב עולמו במסיבות עמוקות ועצות מרחוק המראים לכאורה ח״ו הפך זאת, כי פעם יראה כאלו הכל ביד המקרה הכל כאשר לכל ופעם כי נבנו עושי רשעה ולא מצאו כל אנשי חיל עובדי ה׳ שכר טרחם ועמלם כמה צועקים ואינם נענים וכל שאר הענינים אשר הניח ה׳ לנסות בם את לבות בני אדם והוא מ״ש דהע״ה ואני כמעט נטיו רגלי וכו׳ כי קנאתי בהוללים וכו׳ כי זה הוא הניסיון לראות היעמדו בני האדם באמונתם ולא תמוש מלבבם היתד התקועה לאמר ודאי, אל אמונה ואין עול אעפ״י שאין אנו מבינים דרכיו וע״ז נא׳ וצדיק באמונתו יחיה וכמ״ש למעלה כבר, והנה זה ריוח גדול מאוד מהתעלם השלימות העליון ומקום הניח לרע להחשיך פני העולם לניסיון גדול כזה כי עתה צא וחשוב כמה יהיו חביבים לפניו ית׳ הצדיקים אשר יעמדו בניסיון כזה וכמה שכר גדול ינתן להם חלף עבודתם לע״ל והרי זה מכלל כבודו ית׳ שאפי׳ החשך הגדול של הסתר פני טובו אינו אלא לכבודו והוא הגורם שכר טוב כפול ומכופל לצדיקים, ואמנם אין אחרית זה לרע עצמו לגמור הכל רק בטובה אלא על פי הכונניות הגדולות שזכרנו שהם הם גלגולי דברים המסבבים את הכל לטובה, ואמנם מציאות הרע בלי הכונניות האלה כבר זכרנו איך איננו אלא רע ומר השחתה והפסד, ואמנם בהתיצב עליו אלה הכונניות הנה מיד יוכל גם הוא לימנות בצרכיו של האדם ותיקוני בנינו כי אעפ״י שבחוקו מצד עצמו, אין בו כי אם לעשות רע אך בהשתתפו עם כל הכונניות שהכין האדון ב״ה לתקן הדברים הנה אינו עומד אלא לינצח כמ״ש, וצריך שיהיה באדם היצ״ר וכל התאות הרעות לא לימשך אחריהם אלא לכפות אותם ולהעבירם ואמנם עכ״ז אינו אובד טבעו הרע אלא שגם זאת טובה היא שיהיה הרע בכלל בנינו של אדם כמ״ש ואינו מפסידו ומקלקלו מפני שיתוף ההכנות הטובות שנעשו כבר בחוקו של האדם וכמ״ש ואמנם סוף כל סוף כשיולד הפרי האמיתי שצריך להולד מן הכונניות האלה שלתכליתו נעשו יהיה הפרי הזה העברת הרע עצמו מן הבריאה והשלמת החסרונות, ונמצא שבהיות האדון ב״ה מכונן את עולמו כמ״ש הנה היה מכונן והולך כל מה שצריך למצבו של האדם הראשון הזה זמן העבודה, ואז חידש הרע בכל חוקו וכחותיו לפי עצמו, שכבר יש בו כ״כ כחות וחלקים כמו שהם חלקי העבודה והתיקון הנוגע לאדם, אח״כ השלים מעשהו לעשות כל הכונניות שזכרנו המכוונים לכל מה שצריך להעברת הרע הזה ולהעלות האדם בעילוייו וכל שאר צרכי שלימותו וטובתו, ואז לא ניתן מקום לרע לעשות ככל חקו, אלא אדרבא להתפעל מכל מה שהכין האדון ב״ה להעביר רעתו וע"פ כל הדברים האלה נברא אח״כ העולם השפל הזה והאדם אשר בו, ונמצא שמעתה כל מדת הטוב שהוא כלל כל הכונניות העליונות שזכרנו ואף מדת הרע עצמה שניהם נכנסים לטובה בבנינו של האדם אך גמר המלאכה הוא כשיצא הפרי מכל הסיבוב הזה שהוא התיקון הכללי, ואמנם עד שלא נגמרה המלאכה הזאת אעפ״י שהרע עומד ג״כ [אצ״ל; גם] הוא לטובתו של אדם להנצח ממנו יכול להיות גם לרעתו ח״ו אם לא ינצחנו כי אז הרע היה גובר והתיקון לא, אך אחר גמר המלאכה שיבוטל הרע אז שלות כל הבריאה תחיה נצחיית שלא תפסק כלל ועיקר.
אמרה הנשמה עד הנה דברנו מן הרע בכלל צריך לפרט יותר הענין לדעת דרכיו בפרט.