אמר השכל עתה יש לנו להבין המצב הא׳ אשר לאדם שהוא בהיותו בעה״ז הלא זה זמן עבודתו, ואמנם מה העבודה בכלל כבר ביארנוה שהיא להעביר כל החסרון שנמצא בבריאתו הוא הרע הזה אשר מצוי הוא עתה ועומד להתבטל ואמנם על האדם המשא הזה להשתדל על ביטולו ממנו בראשונה ואחריו מכל הבריאה כלה לפי מה שנוגע לו וכמאמרם ז״ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם וענין זה ביארוהו ז״ל במדרש ע״פ כי כשלת בעונך ז״ל אמר ר׳ סימאי משל לצור גבוה שהיה עומד על פרשת דרכים ובני האדם נכשלים בה סתתהו קמעא קמעא עד שתבא השעה ואני מעבירו מן העולם וכו׳ ע״ש אמנם מה שצריך לבאר עתה הוא פרטי העבודה הזאת ובאיזה דרך נעשה התיקון הזה לאדם ולעולם, ואולם מה שיצטרך לבאר תחלה הוא ענין מציאות הרע הזה שהוא הגורם לכל משא העבודה הזאת ולדעת כל גבולותיו מה ענינו ותולדותיו במה כחו הגדול ובמה מסתתים אותו כל׳ מאמרם ז״ל ובמה יעבור מן העולם ותראי כי זהו מציאות מחודש לגמרי שרצה וחידש אותו האדון ב״ה לנסות בו בני האדם לתת להם מקום לעבודה ולא היה רמז וזכר מן המציאות הזה ולא קרוב לו קודם שחידשו האדון ב״ה כלל ועיקר כי האדון ב״ה הנה הוא תכלית הטוב והשלימות והנה כל מה שהוא טוב אעפ״י שהוא מחודש נק׳ שמתיחס אליו ית׳ ומתקרב קצת לענינו ב״ה, אך הרע הזה אדרבא הנה הוא דבר ההפכי לו ית׳ ממש אשר לא היה לענין זה ולא קרוב לו שם וזכר כלל קודם שחידשו האדון ב״ה כמ״ש אבל מכח יכלתו הבב״ת הוא זה שיכול להמציא אף מה שהוא הפך לו ממש שאין בחוקו ית׳ ענין ממנו כלל להודיע ולהודע שאין ליכלתו ית׳ שום גבול כלל ועיקר והוא מש״ה יוצר אור ובורא רע אני ה׳ עושה כל אלה ואמנם הוא ית׳ שהמציאו לא המציאו אלא לשיתבטל וכמאמרם ז״ל שהבאתי למעלה ולא המציאו אלא באותו הגבול באותו הטבע והחק שרצה כי עכ״פ אין הכונה אלא ללקוט מן הרע עצמו פרי טוב לצדיקים לתת להם שכר טוב בעולם.
אמרה הנשמה ודאי דבר זה צריך לבא עד תכונתו כי רואה אני שתהיה ידיעה זו כוללת ידיעות רבות.