אמר השכל הנה צדקת בדבריך, האדם הוא הכונה התכליתית בכל מעשיו ית״ש, ע״כ רק מי שיבין את זאת על בוריו ידע תוכיות כל הקודם אליו כי מגמת הכל הוא רק לבא אל התכלית הזה.
אמרה הנשמה אך כאן יהיה לנו לדרוש הרבה מאד.
אמר השכל על ג׳ דברים צריכים אנו לדבר (כל) [על] מציאותו של האדם על מעשיו ועל פרי מעשיו.
אמרה הנשמה אם כן הדרוש הזה הוא רחב ביותר.
אמר השכל אבל ריש מילין נאמר ואידך פירושא נניח לחכם ויחכם עוד.
אמרה הנשמה דבר דבריך.
אמר השכל כאן צריכים לבא אל ענין תחית המתים שאנו מאמינים בו ודאי כלי שום ספק.
אמרה הנשמה הלא זה א׳ מן הדברים שכבר העירותיך לבארם כי חפצה אני לעמוד על תוכן ענינם.
אמר השכל הנה ענין התחיה בקיצור ובכלל פשוט הוא, כי כאשר ברא הב״ה את האדם גוף ונשמה לעבוד ולמשא שניהם כא׳ את כל עבודת הקדש התורה והמצוה אשר נתן להם, הנה ראוי הוא שגם בקבלת השכר הנצחי יחדיו יהיו כי לא יתכן שיהיה הגוף עמל ולא לו והרי אין הב״ה מקפח שכר כל בריה, אבל מה שצריך להתבונן הוא על פרטי החיבור הזה של גוף ונשמה בהתחברם בהפרדם ובשובם להתחבר חיבור גמור, כי הן כל אלה יפעל אל עם כל האדם והוא לא דבר ריק הוא ודאי ע״כ אלה הפרטים הם שצריכים ביאור וביאור רחב ומספיק.
אמרה הנשמה ודאי דבר זה צריך ביאור מה זאת עשה אלהים גוף ונשמה בשתי יצירות ולא יצירה א׳ שיהיה האדם מציאות א׳ בלא שיהיה מורכב כמו שהוא עתה כי ודאי לא יבצר ממנו ית׳ מזימה לעשותו חי בעצמו בלא חילוק זה של גוף ונשמה, ואמנם אחשוב כי כשנדע זה יהיה פתח פתוח לפנינו ליכנס לשאר הפרטים.
אמר השכל הכונה העליונה הלא שמעת כבר היותה אך להיטיב אל האדם לזכות במעשיו במה שיתקן עצמו וישלים בריאתו והרי כאן ענין החסרון והשלימות שזכרנו למעלה כי האלהים עשה הגוף הזה חומר עב וחשוך בלתי ראוי ליאור באור קדושתו ית׳ מפני מזגו השפל הזה כי אין לבא אל שער המלך ולבקר בהיכלו אלא שלימי ההכנה ק״ו ממלכותא דארעא, וזה החשך אשר מוטבע הוא בחוקו של הגוף הזה הוא השם בקרבו את כל התאות הרעות השולטות בו ועושה אותו עלול לכל המקרים הרעים המוציאים אותו וזאת שנית עשה הנשמה הטהורה החצובה מתחת כסא הכבוד והורידה ונפחה בתוך הגוף הזה לטהרו ולקדשו, וזה מה שצריך להבין כי אין סוף הכונה בביאת הנשמה בגוף לשתחיה אותו בחיי ההבל האלה, אבל עיקר בואה בו הוא לזכך אותו זיכוך ממש להעלות משפל מדרגתו החמרית וחשכה אל המדרגה העליונה להיות כמלאכי השרת ודבר זה מצאנו כבר במרע״ה שזכה וזיכך את חמריותו עד ששב למדרגת מלאך ממש וכבר ראו כל ישראל כי קרן עור פני משה וחנוך ואליהו נתעלו לשמים בגופם ממש אחר אשר זככו את חמריותם זיכוך גדול, אך הדרך אשר בו תוכל הנשמה לזכך את גופה הלא הוא במעשה המצות וקיום התורה כי נר מצוה ותורה אור וכל מה שהיא מרבה לקנות תורה ומצות מרבה זיכוך לגוף ההוא וזכות לעצמה שהיא מקיימת רצון קונה.
אמרה הנשמה מצאנו תועלת שלימות לגוף וזכות לנשמה אבל לא תועלת שלימות לנשמה.
אמר השכל עוד נדבר מזה בס״ד, נשלים עתה ענינינו, הנה זה הזיכוך הוא עיקר הפעולה אשר לנשמה בעה״ז, ואחר זה יש לה ענינים אחרים ואין כאן מקום ביאורם, ועל ענין זה אמרו במדרש הנעלם פ׳ וירא, ר״ח אמר ת״ח עד שהגוף עומד בעה״ז חסר מן התשלום לאחר שהוא צדיק והלך בדרכי יושר ומת ביושר נקרא שרה בתשלומו עכ״ל, והנה זה כל פרי צדקתה עילוי כבודו של מקום ב״ה המתעלה בשלימות בריותיו שהכל ברא לכבודו, וזה כל אשר יולד מן המעשה הטוב כלפי מעלה אשר ע״כ נקבע לו שכר מלמעלה כי כנחת רוח שעשה לפניו ית׳ כן יעשה לו, אך החטא גורם חטאו של אדה״ר לעבור כוס המיתה על כל הברואים ואין מקוה ע״כ לא תעצור כח הנשמה לעשות הזיכוך הזה קודם המיתה וזהו ענין הצדיקים שמתו בעטיו של נחש כמאמרם ז״ל שלא יכלו להשתלם אפי׳ ברוב מעשיהם בלא זה, אבל אחר ששב אל עפר הארץ כשהיה וזוהמא שהטיל נחש בחוה פסקה ממנו לגמרי, אז כשישוב ויבנה תרד בו הנשמה בכל תוקף מעשיה הטוב וזיו אור העליון שנהנית ממנו בג״ע כפי מעשיה ותאיר בו בגופה אור גדול שבו יזדכך לגמרי ושב ורפא לו מכל הרעות אשר נעשה עלול להם בראשונה וענין זה נתפרש במדרש הנעלם פ׳ וירא וז״ל ארז״ל הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו וכשתכנס לגוף לע״ל באותו אור ממש יכנס וכו' ע״ש ועוד שם הב״ה מעייל האי גופא תחות ארעא עד דמתרקב כוליה, ונפקא מיניה כל זוהמא ברישא ע״ש והנה בידינו עתה ענין עבודת האדם וענין קיבול שכרו הם הם שתי הזמנים הכוללים כל מציאותו כי עתה בעה״ז הנה הגוף גס וחשוך בעל החסרונות ויש לנשמה להגביר עליו ההארה והקדושה לזככו ולזהירו וכשנשלם הזיכוך הזה הוא זמן קבלת השכר כי יחדיו יהיו לקבל שכר טוב כל הימים, ואמנם מה שצריך להבין עתה הוא שיעור כחה של הנשמה שניתן לה לעמוד בתוך הגוף הזה, וזה כי אם היה כחה רב ואורה גדול מאד ודאי היתה נותנת הארה גדולה כ״כ לגוף שהיה מתעלה במציאותו וחסרונותיו היו נשלמים רגע א׳ ויצה״ר הוא העיקר בחסרונות שרצה בם האדון ב״ה לצורך הבחירה והש״ו הנה לא היה שולט באדם כלל כמו שאינו שולט במלאכים מפני רוב הארתם ושלימות ידיעתם וחשיבותם תדע לך שהרי לע״ל נא׳ לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה ובאותו הזמן נא׳ והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו׳ לגודל מעלת הנשמה שתגדל בזמן ההוא, ואמנם מצד אחר הנה אם היתה הנשמה במציאותה העצמי שפלה ולא גדולה לא היתה יכולה לעמוד בכ״כ יקר וגדולה אשר יעשה לה לע״ל להיות יותר ממ״ה אבל הענין הוא שהנשמה במציאותה ושרשה גדולה היא מאד מאד, אבל כדי שתבא בגוף הזה הנה הב״ה ממעט אורה וכחה ומשאיר לה רק אותו השיעור הראוי לגוף בעה״ז, והנה היא באותה השעה כירח זאת שנא׳ לה לכי ומעטי את עצמך ולע״ל והיה אור הלבנה כאור החמה, והנה בידה טובה להתעלות מעילוי לעילוי עד תקפה העליון לפי שלימות מעשיה, והנה לפי מיעוט הכח אשר ניתן לה בעה״ז היא עומדת סוגרת ומסוגרת בתוך הגוף העכור הלז כל ימי צבאה להתנסות ולהבחן בנסיונות היצה״ר שע״כ הושם באדם וכמאמרם ז״ל לא נברא יצה״ר אלא לנסות בו בני האדם, ולפי כשרון מעשיה כך זוכה לעצמה עילוי להתעלות ממדרגה למדרגה, והנה בזמן הגמול אז מוצאות כל הנשמות פעולתם את ה׳ ומתעלות במעלתם ע״פ מעשיהם ובמעלתם זאת ישובו ויזככו את גופותיהם בזמן התחיה ויתענגו על רוב של׳ לנצח נצחים, וכמש״ל, נ״ל מינה ששרש גדול צריך שיהיה לנשמה, מצד עצמה ומקורה צריך שיהיה נכבד עד מאד עד שתהיה ראויה לכל היקר אשר יהיה לה לע״ל, אבל משפילים אותה להגביה אותה ולהיטיבה באחריתה, בשום עליה האדון ב״ה את חקו לאמר לכי ומעטי את עצמך ליכנס בגוף העכור הזה ולהיות בו כל ימי חיי הבלו ושם שם לה חק ומשפט כל התורה הזאת לעבדה ולשמרה אלה הדברים השייכים לה בהיותה בגוף הזה ואמנם מפני שכבר תש כחה וחלש אורה הרב במיעוטה זה נשאר הגוף עכור כאשר הוא היום הזה ואע״פ שהוא בתוכו. אך לפי צדקת מעשיה נידונת לע״ל בהתעלות בעילוי מעלותיה אשר בבואה שנית בגוף באור חדש ההוא הנה תעשה בו מה שאינה יכולה לעשות עמה והוא שתזככהו הזיכוך הגמור להחזירו עצם נכבד ובהיר וכמ״ש כי מה שבתחלה כדי לבא בגוף היתה צריכה למעט אורה הנה בביאה שניה זאת אדרבא יש לה לבא בכל אור כדי שתעשה הזיכוך שלם כראוי, והרי עתה תועלת לנשמה עצמה בהשלימה את הגוף להתעלות היא מעילוי לעילוי ולהוסיף כח על כח ויקר על יקר ולא זו בלבד אלא אפי׳ בזמן היותה בעה״ז בתוך הגוף יש לה עילוי ויתרון כפי מעשיה כי אינו דומה נשמת אדם שעסק בתורה ובמצות והשיגה ידיעה בכבוד קונה לנשמה חסרה מכל אלה אבל אין עילויה מגיע שתוכל לשנות הגוף שיהיה זיכוכו נראה לעינים כי אם במתי מספר השרידים אשר בחר ה׳ בם כמרע״ה חנוך ואליהו אך זולתם אע״פ שיגיע לה יתרון ממעשיה לא יגיע כ״כ שיראה גם בגוף אבל לא ימנע טוב מבעליו לע״ל איש כפי מעשיו .
אמרה הנשמה קבץ הכלל מכל מה שאמרת.
אמר השכל זה הכלל הגוף בריאתו חשוכה ובעלת חסרונות ויש לו זיכוך ע״י הנשמה, הנשמה מקורה גדול אבל ממעטת עצמה בבואה בגוף שלא תרבה לו הזיכוך בבת א׳ ולא תשנהו מבריתו אבל מעט מעט תפעול בו את הצריך במעשים הטובים, ואח״כ תתעלה בעילוים לפי מעשיה ויגדל כחה לפי עילויה ותרבה הזיכוך בגוף לפי גודל כחה עד שיהיה ראוי לעמוד עמה יחדיו לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו לעד ולעולמי עולמים.
אמרה הנשמה הרי הבנתי מה שדי לי עתה בענין התחיה הזאת והגמול העתיד, עתה צריכים אנו להשלים הענינים שהתחלנו בם.