ואמנם בהיות הכונה התכליתית רק גילוי היחוד ולא העלמו וכמש״ל כי אין ההעלם הזה אלא אמצעי כדי לבא אל הסוף הזה של הגילוי ע״כ אע״פ שהסתיר פניו לחדש בו דבר הנהגת הט״ו הזאת שב עכ״פ והשקיף במדת טובו ולפי חק ממשלתו, להשלים סיבוב כל ההנהגה הזאת בתיקון הכללי, וזה דבר פשוט כי כבר שמעת, איך קץ שם לחשך, זה של הט״ו כל זמן השיתא אלפי שנין, וכבר גזר מראשית אחרית, אשר תכלינה כל אלה וישאר יחודו מגולה, וטובת העולם קבועה לנצח נצחים, א״כ כל יום ויום שעובר נמצא העולם קרב יותר אל שלימותו ולא עוד אלא שהב״ה מסיבות מתהפך בעומק עצתו ומגלגל גלגולים תמיד להביא העולם אל השלימות הזה, והוא מש״ה רבות עשית אתה ה׳ אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, וכן אמר הנביא עצות מרחוק אמונה אומן, וכן נא׳ וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, כי ודאי אין הב״ה רוצה לאחוז בדרך הט״ו כל כך זמן ואח״כ לעזבה ולתפוס בדרך הממשלה והיחוד ברגע א׳ כאדם המתחרט ומתנחם אלא מעומק עצתו ית׳ הוא לגלגל מסיבותיו בעומק חכמה כ״כ עד שמתוך הט״ו עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה שיהיה הכל נשלם, ויהיה הוא ית״ש מגלה יחודו ועוד יתבאר מזה לקמן בס״ד, ונמצא שבאמת בשתי מדות אלה אוחז האדון ב״ה תמיד ושתים אלה קבע בחוקו מוסדי ארץ, א׳ מדת הש״ו היא הנהגת הט״ו בשיקול א׳ לזכות ולחובה ונקראת הנהגה זו הנהגת המשפט שהב״ה יושב ודן כל העולם כלו לפי מעשיהם הטובים והרעים, ואתיא תוך תוך משפטו זה, מדת טובו אשר לפי חק שלימותו לפי ענין ממשלתו שבכחו הוא רוצה לתקן את כל נבראיו, והנה לפי מדת הש״ו, הב״ה כביכול משעבד מעשיו למעשי בני האדם שאם הם טובים גם הוא ייטיב להם, ואם הם רעים יוכרח כביכול להענישם. וכענין הכתוב תנו עוז לאלהים והפכו צור ילדך תשי, וכמאמרם ז״ל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה וכשאינן עושים רצונו של מקום מתישין כה של מעלה ח״ו, ולפי מדת ממשלתו ושליטתו נא׳ ומשתי את עון הארץ ההיא ביום א׳, יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה, והנה לפי מדת הש״ו משפטי ה׳ אמת לתת לאיש כדרכיו מכ״מ והרבה דרכים למקום לשלם לאדם כפעלו וכאורח איש ימציאנו אם לחסד אם לשבטו, אך לפי עצת טובו כחק שלימותו ית׳ הצד השוה שבהן להחזיר את הכל לטוב שלם, לתיקון הגמור שיהיה באחרונה ועל דבר זה נא׳ אני ה׳ לא שניתי, ובמדרשו של רשב״י אמרו לא אשתני בכל אתר, ואמנם הנהגת הש״ו היא המגולית ונראית תמיד לעיני הכל, אך הגלגול שהוא מגלגל להחזיר הכל לטובה עמוק עמוק הוא ולא עבידא לאגלויי כ״א לבסוף, אבל מתגלגל הוא והולך בכל עת ובכל שעה ודאי ואינו פוסק, ונמצא שודאי כבש האדון ב״ה כביכול את חק שלימותו בבריאת הנבראים האלה ובראם חסירים ולא שלימים, ושם להם דרך הנהגה ומין השפעה שאינה אלא חשך סתרו ית׳, שממנו בא מציאות שיקול הט״ו, ויש מציאות לחטאים ופגמיהם ולעונשים וקלקולים, ואעפ״כ שב והביט בטוב חוקו אל הנבראים האלה לתקנם התיקון הכללי והגמור העתיד לבא, שעליו מסבב את כל הגלגל דבר יום ביומו, וממשיך דברי הט״ו עצמו לגמור בתיקון שלם בכח יחוד שליטתו ית״ש.
אמרה הנשמה תכלול מה שביארת עד כה.
אמר השכל שתי מדות שם הב״ה לנהג בם את עולמו, אחת מדת המשפט, ואחת מדת השליטה והממשלה היחידית, מדת המשפט היא מדת הט״ו, שבה תלויים כל עניני הטובות והרעות בכל תולדותיהם ומקור המדה הוא הסתר פני טובו, והעלם שלימותו, מדת הממשלה היחידית היא מדת תיקון כל הנבראים בכחו ית׳ אע״פ שמצד עצמם לא היו ראוים לזה, והיא הסובבת והולכת בהעלם בכל דרכי המשפט עצמו לסבב כל דבר אל השלימות לבד, ומקורה הוא חק טובו הפשוט ית׳ שאע״פ שנתעלם לא זז מלהשקיף עלינו לטובה, מדת המשפט היא המגולית ונראית, מדת הממשלה היא המתעלמת ומסתתרת לפנים.