וראי כי הן אמת שהיו יכולים בני אדם להיות זוכים במעשיהם ומכירים הם האמת ועוזבים אורחות השקר של העה״ז ברצותם להתקרב אל בוראם וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר שכל מה שהוא הפך מן הדרך אשר צוה ה׳ אינו אלא מכלל סוג הרע שרצה הרצון העליון וברא בהסתר פני טובו וע״כ ימאסו בתרמית עיניהם זה ויבחרו באור הגנוז והצפון אור פני מלך חיים, ואם היו עושים כן הנה היה יחודו ית׳ מתגלה אליהם מצד עצמם ונמצאו מקרבים להם הישועה ולא היה צריך הב״ה להראותו הוא להם בדרך קשי הגלות וארכו, כי כיון שנתברר להם האמת מדעתם די בזה וכשנתברר נתברר, כי כיון שכבר ראו הרע והכירוהו ועזבוהו ואחזו באמתת יחודו הרי נעשה מה שצריך כי כל הכונה היא רק שיתאמת להם ענין זה כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנתגלה להם א״כ כשנתגלה נתגלה הלא תראי אדה״ר עצמו כך קרה לו והביני היטב הענין הזה כי אם לא היה הב״ה בורא העולם אלא על צד הטוב כלא הרע כלל, אז לא היתה המחשבה מציירת הרע כלל שתוכל להבין היחוד בשלימות גדרו וכמש״ל אך כיון שכבר ברא הרע אז ודאי כבר המחשבה יכולה לצייר אותו ולהכיר מכחד היחוד באמת, ואמנם אדה״ר כבר היה רואה הרע, והיינו כי הלא הוא היה עץ הדעת ט״ו שהב״ה אסרו עליו ואעפ״כ היה עינו מטעה אותו לחשוב אותו תאוה לעינים טוב למאכל ונחמד להשכיל כדברי הכתוב ותרא האשה וכו׳ ונמצא שהיה רואה מיד שיש מקום לטעות ח״ו ולומר או שתי רשויות הם ח״ו או כל שאר סברות הרעות שהיה משים לפניהם הנחש, ואמנם אדה״ר באמת חכם גדול היה והיה לו לחקור בחכמתו ע״ז כראוי, וגם כבר היה יודע אמתו של דבר מצד חכמתו, שכל מה שרואה נגד מה שהודיע לו ית׳ מן אמתת התיקון אינו אלא שקר מדומה מכלל הרע שברא הוא ית״ש להודיע אמתת יחודו ולנסות בו את האדם עצמו לתת לו זכות, ואם היה עומד באמונתו ולא היה מתפתה אחר היצה״ר אלא אדדבה היתה מתחזקת כלבו האמונה הזאת אז היה נקרא שהשיג היחוד העליון שהרי כבר ראה וציירה מחשבתו מה הוא הרע וגם השיג בחכמתו שכל מה שהוא רע אינו אלא נברא ממנו ית׳ לכבוד עצמו, והנה היה די שיתחזק באמונה זו שלא לעבור את פי ה׳, וזה עד ליל ש״ק כאשר חכמים יגידו שאז היה הב״ה עושה ביום א׳ מה שהוא עושה עתה בו׳ אלפי שנין והיינו שהיה סוף סוף מראה לו בפועל שמה שהאמין מיחודו ית׳ הוא אמת וזה כי היה מבטל ברגע א׳ כל הרע מן העולם, אבל אדה״ר נתפתה בתחלה אחר התאוה והתשוקה שלו ואז חזר וחשב סברות רעות כדי להקל לעצמו והרי זה כעין מה שארז״ל לא עבדו ישראל ע״ז אלא להתיר להם עריות בפרהסיא, וארז״ל אדה״ר מין היה, והנה אז הוצרך להראות לו במופת מה שלא רצה להשיג מצד הידיעה והיינו להראות לו מהו הרע באמת ואיך אע״פ שמניחים לו מקום כ״כ גדול ס״ס צריך לבא הכל לממשלת הטוב היחידית והוא דרך קושי העה״ז שנגזר עליו כדי שס״ס יבא לידי האמונה שלא רצה לעמוד בה מתחלה אלא שנתברר לו במופת בפרט מה שהיה יכול להשיג מתחלה ולהתברר לו הכל בבת א' וכן הוא לבניו אחריו ג״כ כי לולי היו רוצים להשיג זה ולקבוע ידיעה זאת בנפשותם מצד החכמה היה די כי אין צריך אלא שידעוהו והרי ידעוהו, וכשנתברר נתברר, אך כיון שלא זכו בני אדם במעשיהם ואדרבא הלכו אחרי התרמית המתראה לעיניהם בכל אותם הסברות הרעות שזכרנו למעלה הרי הב״ה צריך הוא לגלות להם מה שלא ידעו הם להשיג ואין זה אלא שיעשה בדרך שהוא עושה, בגלות הזה, שהסתיר פניו הסתר אחר הסתר עד שנתגברה הרעה בעולם, תכלית התגבורת הגדול וכמ״ש ז״ל אין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו והנה בסוף הכל פתאום יבא אל היכלו האדון היחיד ב״ה ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו ומה שעתה בעבור רוב הסתר הפנים נפסדו הדיעות ונתקלקלו כל המעשים ומזה נמשך ג״כ בבריאות עצמם הקלקול והפחיתות כענין שאמרו ניטל טעם הפירות וכו׳ וכל שאר הדברים הרעים שספרו לנו חז״ל ואשר רואים אנחנו בעינינו הארץ והנהוזהו ובהו וכמאמרם ז״ל חוצפא יסגי והיוקר יאמיר וכו׳ שכל זה הוא תגבורת הרע הגדול, הנה כאשר יגלה כבוד ה׳ ישובו כל הדיעות לדרך הישרה וכל המעשים יהיו מתוקנים כראוי ויהיו בני האדם מתדבקים בקונם כמש״ה אשפוך רוחי על כל בשר וכו' וכן לא ילמדו עוד איש את רעהו וכו' ותהיה התשוקה כללית לכל העולם להתקדש בקדושתו ית׳ כענין שנא׳ והלכו עמים רבים וכו' ויולד מזה הצלחות הבריות כלם כענין שנא׳ יהי פסת בר בארץ בראש הרים, וגר זאב עם כבש וכו'