אמר השכל כן ודאי הוא שזהו הענין בכלל אבל עדיין דבר זה צריך לפנים, והוא ממש מש״ה אתה הראת וכו׳ אין עוד מלבדו שפי׳ ז״ל ואפי׳ כשפים, והיינו כי הנה כשאנו אומרים שהב״ה הוא א׳ אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד שאין שום שולט ומושל אלא הוא ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא ואין מעכב על ידו ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה והוא הענין מה שנתבאר בכתוב ראו עתה כי אני וכו' אני אמית ואחיה וכו' מידי מציל, וכן נא׳ והוא באחד ומי ישיבנו וכו' וכן אנו מעידים לפניו מי יאמר לך מה תעשה, ותדעי שזה יסוד גדול לאמונתנו הודאית, וכמ״ש עוד לפנים בס״ד, ואמנם עיקר הידיעה הזאת היא לאפוקי ממיני סברות רעות הנופלים כלבות בני אדם, מהם שנפלו כלב עע״ז ומהם כלב רוב המון העם הארץ מהם כלב גויי הארצות ומהם כלב פושעי ישראל הראשונים אשר השחיתו לעשות.
הנה העע״ז היו מב׳ מינים, המין הא׳ חשבו שהב״ה נעלה מן הדברים השפלים ואינו מביט בהם ויש אחרים תחתיו הם המה כוכבי השמים וכסיליהם שריהם וכל צבאם שהם המשגיחים בעולם, וע״כ העמידו להם עבודות עשו להם מזבחות להם יזבחו ולהם יקטרו להמשיך מהם השפעה לתועלתם, המין הב׳ אמרו ח״ו שתי רשויות הם א׳ פועל טוב וא׳ פועל רע, באמרם אין הפך כלא הפכו ובהיות האל ית״ש תכלית הטוב, יהיה ח״ו כנגדו מי שהוא תכלית הרע ומב׳ מקורות אלה, אמרו, נולדות הפעולות בעה״ז מקצתם לטובה ומקצתם לרעה והוא ענין מפלגא ולעילא דאהורמיז מפלגא ולתתא דהורמיז שאמר ההוא מינא לר״י, הדעת הג׳ היא דעת המון האנשים שחושבים שדברי העוה״ז הולכים לפי חוקות טבעם שהטביע הב״ה בתחתונים והשתדלותם וחריצותם הוא המועיל ועצלותם הוא המזיק כענין כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, עוד יאמרו הכל תלוי במזל ומקרה א׳ לכל ואין כאן אלא הדרך הטבעי לא יותר אם להיטיב אם להרע, הדעת הד׳ היא דעת גויי הארץ האומרים חטא ישראל אין ישועתה לו באלקים סלה ח״ו כסף נמאס קראו להם כי הב״ה בחר בהם ונתון להם הבחירה בידם להיות צדיקים או רשעים והם הרשיעו לעשות ומנעו ממנו ית׳ כביכול שיוכל להיטיב עוד להם כענין צור ילדך תשי והוכרח לעזוב אותם ולהחליפם באומה אחרת ח״ו מפני שא״א להושיעם ואורך הגלות מורה לכאורה ע״ז ומפחיד הלבבות שאינם חזקים באמונה האמיתית, הדעת הה׳ היא דעת פושעי ישראל אותם שהיו מכונים את קונם ומכונים למרוד בו כאמון שאמר כלום מכוין אני אלא להכעיס וכל דכותיה וקרא כתיב למרות עיני כבודו שהיו חושבים שיוכלו לעשות נגד רצונו ח״ו ויכעיסוהו במעשיהם הרעים כמי שמכעיס את חבירו בע״כ ואחרים חשבו להתחזק בכשפים וקסמים ואחרים בידיעת מלאכי השרת ומשמרותיהם כמ״ש במדרש שהיו אומרים לירמיהו אנא מקיף לה מיא אנא מקיף לה אשא, ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו צריך שיאמין שהב״ה הוא אחד יחיד ומיוחד שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל לא מיבעיא שאין רשות נגדו ח״ו אלא הוא עצמו בורא הטוב והרע כענין הכתוב יוצר אור ובורא חושך עושה של׳ ובורא רע אני ה׳ עושה כל אלה אלא שאין אפי׳ תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני כמו שחשבו עע״ז ולא עוד אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו ולא במקרה ולא בטבע ולא במזל אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כלה, ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק כלם תלוים ברצונו ולא שהוא מוכרח בהם כלל, הנה כשרוצה משעבד רצונו כביכול למעשי בני האדם כענין ששנינו הכל לפי רוב המעשה וכשהוא רוצה אינו חושש לכל המעשים ומטיב בטובו למי שרוצה וכמ״ש למרע״ה וחנותי את אשר אחון אע״פ שאינו הגון וכבר נא׳ אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו ואז נא׳ יבוקש את עון ישראל ואיננו וכו׳ כי אסלח לאשר אשאיר, וכן ה"א למעני למעני אעשה כי איך יחל אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור וכן נא׳ ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד, זאת נחמתנו בעניינו כי לא על מעשינו יפקוד ולא לזכותינו ימתין או מחסרון מעשים יחליפנו ח״ו אלא מפני השבועה אשר נשבע לאבותינו והברית אשר כרת, הנה אפי׳ אם לא יהיה זכות בישראל כשיגיע עת מועד יום נקם כלבו הנה עכ״פ יושיענו ודאי כי אדון כל הוא ויכול לעשות כן כשהוא רוצה, וממה שצריך להאמין הוא קרוב למה שהזכרנו עתה,והיינו שבהיות שהוא ית״ש אינו מוכרח במעשיו ע״כ לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו אפי׳ שישתמש מן החוקים והסדרים עצמם שהוא ית׳ חקק כי הרי הוא עשאם והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו והיינו אין עוד מלבדו ואפי׳ כשפים שזכרנו למעלה, שאע״פ שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הב״ה וערך, הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה הנה כשהוא רוצה מושל בכחו ומבטלם והיו כלא היו ולכן כשחשבו הפתאים שיוכלו להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח״ו הרי ראו כי שקר נסכם לא לעזר ולא להועיל כי הוא אדון כל ואין זולתו, ואמנם זה הוא מה שיש לנו להאמין באמונה אך בירור האמת הזאת הוא המתגלה מכל המעשים מכל הבריות ומכל ההבטחות וכמש״ל ונמצא שגילוי יחודו זה הוא מה שרצה בו הרצון העליון וע״פ כונה זאת חקק חוקות נבראיו וכל המסיבות אשר גלגל וסבב הם מה שצריך כדי לבא לתכלית הזה והנה נוכל לומר שכל העולם ומלואו וכל אשר נוכל להתבונן בו הכל תלוי ועומד על ענין שלימות יחודו ית׳ שרצה לגלות בפועל לעיני הנבראים האלה ויולד מזה שכאשר נבין גילוי יחודו זה במה תלוי נבין ג״כ כל חוקות הנבראים האלה איך הם מסודרים ועל מה הם עומדים ותראה עוד לפנים בס״ד איך כשרצה הרצון העליון לבנות עולמו ולנהגו על הענין הזה מזה נמשך ונולד כל ההילוך הזה שזכרנו דהיינו חסרון האדם ושלימותו עבודתו וקיכול שכרו מה שלא נמשך משום סדר אחר.
אמרה הנשמה לזה אני מצפה בתאוה רבה לשמוע איך מן גילוי היחוד ימשכו כל אלה.