תוכן

אדם כי יקריב מכם קרבן [ויקרא א', ב']. ענין אדם דוקא, מכם דוקא. אדם, אתם קרויים אדם (יבמות ס').
אדם אחד מאלף מצאתי. אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה (במדרש).
משמע שגם בכלל ישראל לא כל אחד נקרא אדם, רק א' מאלף.
אדם: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם", יראת שמים. היינו שיש יראת הארציות, כמו שכתוב ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. יראת הארציות נקרא עם הארץ, היינו שירא אולי לא ישיג צרכי הגוף. ויראת שמים נקרא, שירא אולי לא ישיג את הדברים שהם קשרי שמים, דהיינו קדושה טהרה, תורה ומצות, דביקות בה'.
וענין יראה שייך דוקא בדבר שהאדם משתוקק לו. ובשיעור גדלות הרצון לקבל את הדבר, בשיעור זה נוהג מדת גדלות היראה. זאת אומרת אם אין לו כל כך חשק לדבר, אין לו כל כך פחד, אולי לא ישיג.
ובכדי להגיע לרצון זה, השייך לבחינת אדם, צריך להתחיל בקורבנות, היינו שיקריב קרבן לה', מן הבהמה וכו', זה פרוש אדם כי יקריב מכם. היינו, מכם ישראל ירצה מי שהוא להתקרב לה', ושיהיה נקרא בחינת אדם, אדם כי יקריב מכם. הסדר הוא: קרבן לה' מן הבהמה וכו', היינו כל הצרכים השייכים לבחינת בהמיות, צריך להקריב אותם קרבן לה', ועל ידי זה הוא יכנס לסוג של בחינת אדם, לסוג שיש לו שייכות ליראת שמים.