תוכן

שמעתי י"ב שבט תש"ד
צריכים לדעת, כי סיבת הכבידות שמרגישים בזמן שהאדם רוצה לעבוד בביטול עצמותו לה', ולא לדאוג לתועלת עצמו, שהאדם בא לידי מצב, כאילו כל העולם נשאר לעמוד על עמדתו, רק הוא כאילו נעדר עכשיו מהעולם הזה, ועוזב את המשפחה שלו, ואת חבריו, למען התבטלות לה', היא רק סיבה פשוטה, והיא נקראת חסרון האמונה, זאת אומרת שהוא לא רואה אל מי הוא מתבטל, היינו שאינו מרגיש את מציאות ה', וזה גורם לו הכבידות.
מה שאין כן בזמן שהוא מתחיל להרגיש את מציאות ה', תיכף נפשו כוספת להבטל ולהתחבר להשורש, ולהכלל בו כנר בפני אבוקה, בלי שום דעת ושכל, אלא שזה בא לו מצד הטבע, כמו נר שהוא בטל בפני אבוקה. לפי זה יוצא, שעיקר עבודת האדם היא רק לבוא לידי הרגשת מציאות ה', היינו שירגיש את מציאות ה', ש"מלא כל הארץ כבודו". וזו תהיה כל עבודתו, היינו שכל המרץ שהוא נותן בעבודה, הוא בכדי להגיע לזה, ולא לשום דברים אחרים. ולא יתבלבל שהוא צריך להשיג משהו, אלא רק דבר אחד חסר להאדם, היינו בחינת אמונה בה'. ולא לחשוב על שום דבר, כלומר, שכל השכר שהוא רוצה תמורת עבודתו, צריך שיהיה שיזכה לאמונת ה'.
וצריכים לדעת שאין הבדל בין הארה קטנה לגדולה מה שהאדם משיג, היות שבאור אין שום שינוי, אלא כל השינויים הם בהכלים המקבלים את השפע, כמו שנאמר "אני הוי"ה לא שניתי". לכן אם הוא מסוגל להגדיל את הכלים, בשיעור זה הוא מגדיל את ההארה. אולם השאלה היא, במה האדם יכול להגדיל את הכלים? התשובה היא, בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא, וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדל אצלו ההארה.
והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת, את השיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין האדם להבורא, כי אין ביד האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות שהארה זו תשאר אצלו בקביעות.