תוכן
לג) הח', הוא
המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא, וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק, נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה, והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה.
הט',
הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (
עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש, א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה.) מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים (כנ"ל
אות כ"ד ו
כ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים, שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא (כנ"ל
דף שצ"א ד"ה שערות, ו
דף ת"ח [ד"ה ושערות], ד"ה לפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא', מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות. הא', שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים וי'הו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש.
ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם בכל תכונתם אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים. ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל, שהם ראש גמור כלפי עצמו, ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים וי'הו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.
