תוכן

סו. ובזה מובן הטעם להפריש בין הלכה לאגדה, כי רק בהלכות נוהג החוק 'יחיד ורבים הלכה כרבים' (ברכות ט, א), ולא כן בדברי אגדה. משום שדברי אגדה המה הענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה, כי המה מדברים בדיוק מהנהגות אנשים בנוגע בין אדם למקום ית', באותו החלק שאין שם שום תוצאות לקיום ואושר הגופני של החברה, ולפיכך, אין שום זכות והצדקה להרבים, שיוכלו לבטל דעת היחיד, וכל איש הישר בעיניו יעשה. מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה, אשר כולן נכנסים תחת פקוח של קיום החברה, שאין שם השלטת הסדר, זולת החוק של 'אחרי רבים להטות', כמבואר.