תוכן

עבודת האדם מתחילה בעשה טוב. ואז הוא יכול לקיים את הסור מרע, היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחי' רע, אלא אדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו. ובזמן שאומרים לו כי מילוי תאות לבו הוא בחי' רע, הוא לא יודע למה. אלא הוא צריך להאמין למעלה מהדעת שזהו דבר רע וצריכים לסור מזה הדרך.
וכמו"כ בזמן שהוא בא לעסוק בועשה טוב, למשל להתעטף בציצית, אין הוא מרגיש בזה שום טוב, כי אינו מרגיש בזה שום תענוג בעת הלבישת ציצית, שיוכל להגיד על זה שזהו טוב. אלא מחויב ג"כ להאמין למעלה מהדעת שזהו דבר טוב.
אבל אח"כ כשהולך בדרך זה למעלה מהדעת בין בבחי' טוב ובין בבחי' רע, אז נותנין לו משמים איזה טעם לטעום בועשה טוב. ובשיעור שמרגיש טוב בעשיית מצוות עשה, בשעור זה הוא מתחיל להרגיש טעם רע בדברים רעים. ואז כבר יש לו הרגשת טוב בועשה טוב, והרגשה רעה בסור מרע. אז נמצא שיש לו בח' שכר ועונש בעוה"ז.
משא"כ באלו שעובדים בעמ"נ לקבל פרס אז ע"י אמונה בשכר ועונש הוא מקיים את הסור מרע, אעפ"י שהוא מרגיש בתשוקות לבו בחי' תענוג, ומ"מ הוא מתרחק מהתענוגים, מטעם שלא יסבול עונשים בעוה"ב. וכמו"כ בזמן שהוא מקיים עשה טוב, הוא גם יוכל לעשות את המצות עשה, אעפ"י שאין הוא מרגיש בזה שום טעם, אלא שמאמין שישלמו לו שכר עבור זה, אז יש כח בידו לקיים.
משא"כ בזמן שרוצה לעסוק בשלא על מנת לקבל פרס, אז נשאלת השאלה בשביל מה הוא עושה את סור מרע ועשה טוב, בטח שהוא צ"ל שזוהי מצות המלך. אבל לשם מה המלך צריך לזה, הלא הוא ח"ו אינו בעל חסרון, שיחסר לו התורה ומצוות של התחתונים. אלא ודאי שזהו בשבילנו, היינו לתקן את עצמינו. אז האדם מתחיל לעיין איזו תועלת יש לו מזה. לכן העבודה הראשונה היא באמונה למעלה מהדעת. ואח"כ באה לו עזרה משמים, שזה נק' הארה ממרום, עד שישיג נרנח"י של בחינת נשמתו.
אם האדם רוצה להיות סור מרע, אינו צריך לעשות שום פעולות בכדי להסיר מעצמו את הרע. כי יש כלל בהטבע, שאין האדם יכול לסבול דבר רע בעצמו. אלא בה בעת שהאדם בא לידי הכרה שדבר זה הוא מזיק ורע, שמדבר זה הוא יכול לאבד את החיים שלו, תיכף הוא יסור ממנו ומרחיק א"ע כמטחווי קשת. נמצא שלהרחיק א"ע מדבר רע בא לו בלי עבודה.
אלא העבודה היא לבוא לידי הכרה שדבר זה הוא באמת מזיק, עד כדי כך שלא יכול להמשיך איתו בחיים שלו. ובכדי להגיע לזה צריכים "טוב", שעי"ז שהאדם עוסק בתו"מ, ורוצה להגיע לשלימות החיים הרוחניים, אז הוא יכול לבוא לידי הכרת הרע.
וכשהגיע להכרה הזאת, ממילא הוא מתרחק אז מהרע. וזה פירוש "עשה טוב".