תוכן

הנה כתוב: "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" וגו', וכבר ידוע שגלות ישראל למצרים היה לברר הניצוצות שנפלו בזמן אדה"ר באותם ק"ל שנה שפירש מאשתו, והוליד שידין רוחין ולילין בהוצאת ש"ז לבטלה, וזה מה שהיה צריך לתקן. וכל הנשמות שבאו בעולם עד זמן משה, היו מעורבות מטוב ורע. אך בבא משה, שנאמר בו: "כי טוב הוא", התחילו הנשמות הבאות מן הטוב. וגם אלו היו צריכות להתברר ולהתלבן בגלות מצרים, שסודו כור הברזל. ושם נדחו כל הנשמות שהיו רע, והשאר שהיו טוב נשארו טהורות לגמרי, ויצאו מתוקנות, והיו ראויות לקבל התורה. אך כיון שפגם אדה"ר היה בש"ז לבטלה - הדעת נפגם, והחסדים שהיו מתפשטים ממנו לחוץ, חזרו לאחור ביסוד אימא, שהוא בגרון דז"א1, ושניהם2 הם סוד מצרים. וזהו גלות ישראל למצרים למעלה, שר"ל חזרת החסדים שהם סוד "בני ישראל", ל"מצרים", שהוא יסוד אימא בגרון כנ"ל.

והנה כבר ידוע שהחסדים הם ה', והתפשטותם בחג"ת נ"ה. ושנים ושליש מהם הם מכוסים, והיינו חו"ג ושליש הת"ת, ושנים וב' שלישים הם מגולים ומתפשטים בגוף ז"א, וזה מפני שכלי יסוד אימא נשלם בחזה כידוע. והנה הה'חסדים סודם ה' הויות, וב' מהם ושליש שהם מכוסים - ההתפשטות שלהם הוא סתום3, ואם חוזרים לאחור אינו ניכרת, כיון שהוא בכיסוי. אבל הב' הויות וב' שלישים שמתפשטות בגלוי - חזרתם לאחור ניכר, כיון שהיא גלויה. והנה ב' הויות וב' שלישים עולה ע', והיינו: כ"ו כ"ו וי"ח, וזהו סוד: "בשבעים נפש ירדו אבותיך" וכו'4, כי סוד ירידת ישראל למטה היתה בשביל חזרת אלו הע' בחינות של חסדים, בסוד מצרים למעלה.

והנה הדעת, בהיותו סתום ביסוד אימא, לא היה מאיר לז"א בסוד פנימיות כלל, כי אם בסוד חיצוניות, בסוד עשר הדמים, והיינו ריבוע אהי"ה שעולה ד"ם, והם לבושי החו"ג. ומצרים, ופרעה שהוא אותיות העורף, שאוחזים מאחורי הגרון, היו יונקים משם ומחזיקים בישראל, כי היה חסר מהם יניקת החסדים שהוא כחם.

וכאשר חזרו החסדים לאחור, חזר ז"א בעיבור באימא. ואז יש לו ג' מוחי הקטנות, והם ג' שמות אלהי"ם כידוע. ומשם היו יונקים מצרים בסוד ג' השרים5: שר המשקים שר הטבחים ושר האופים, והיו מתחזקים הרבה. וכדי להביא הגאולה היה צריך לפי הסדר, שיצא הז"א מעיבור ליניקה, וממנה לגדלות א', וכן בסדר עד הגדלות ב'. אבל לפי שכח הקליפה היתה מתחזקת הרבה בקטנות כנ"ל, בסוד העורף, על כן אם היו הולכות המדרגות בסדר כפי התחזקות האורות בהאירם, היתה יכולה הס"א ח"ו לאחוז באורות הגדלות גם כן. לכן מה עשה הקב"ה, עשה  -שבפעם אחת6 יבואו כל המוחין מקטנות א' עד לגדלות ב', ואז הס"א לא יכלה לעמוד באורות הגדלות ב', ונתנה מקום והלכה לה. וכן בכל שנה ושנה, בסוד: "והימים האלה נזכרים ונעשים", בליל פסח מאירים כל המוחין עד הגדלות ב' בפעם אחת. ובזה קדושת ליל פסח גדולה מכל שאר המועדים כי בהם נתוספה הקדושה, אבל בסדר לפי העליות; אבל הכא הכל בא ברגע אחד, כמו בפעם הראשונה בעת יציאת מצרים, לכן אנו אומרים הלל גמור בליל זה7.

ובבואינו לביהכנ"ס ערבית באים כל המוחין דגדלות א', ובאמרנו ההלל באים אותם דגדלות ב', ואומרים אותו גמור, כי גם המוחין הם גמורים. ואחר כך מסתלקים8 וחוזרים על ידי הסדר. ובסדר באות כל מדרגות המוחין בז"א. ונשארים בו כל היום ראשון, ואחר כך מסתלקים. וחוזרים לבא כל מדרגה  בפני עצמה בסדר העומר, כמו שיתבאר. עד שנשלמים לבוא ביום א' של שבועות, שבו תשלום התיקון. והטעם הוא  -לפי שכל המוחין שבאו בליל פסח היו רק לפי שעה, עד שיוכלו ישראל לצאת מיד הס"א, ועל כן באו כל המדרגות שלא כסדר, וס"ז: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים". וכיון שהדבר היה שלא כסדר, על כן לא היה אפשר להתקיים, לעשות התיקון הצריך, ועל כן הוצרכו להסתלק מיד. ונמצא שכל המוחין הבאים בליל פסח בבת אחת, צריך אחר כך כל המ"ט הימים של העומר להביאם כסדר, כמו שנבאר בס"ד.

סוד הביעור חמץ הוא, כי גדלה אחיזת הס"א הרבה בהיות ישראל במצרים, ועל כן כל הפעולה שצריך לעשות עכשיו בפסח - לבטל אחיזתם. והנה אחיזתם היא בחו"ג דמוחין דקטנות, וסודם: חמץ ושאור, ולכן צריך שלא יראו ולא ימצאו, כדי שלא יתאחזו בהם החיצונים; אלא המצה תהיה, שהיא סוד חו"ב9; שבהם החיצונים אינם אוחזים כלל.

ובליל י"ד בודקים את החמץ כמו שציוו חז"ל, ומניחים קודם הבדיקה עשר פתיתי חמץ כנגד העשר בחינות של קליפה. ויש שמניחים י"א, נגד הי"א ארורים. ואלו שמשימים - לבערם, ויכוין לבער הקליפה מן העולם. ובבדיקה יכוין הוי"ה בנקודותיה כך: יֶהִוֶ"הִ. וביום י"ד יבערנו. ויאמר התפלה המיוחדת לזה, והיא בספר קצור של"ה.

ובסוף יאמר פסוק: ויאמר יהו"ה10 - אילופ"ד ההי"י יוויד"ו ההי"י, אל השטן יגער יהו"ה - אילופ"ד ההי"י יוואד"ו ההי"י, בך השטן ויגער יהו"ה - אילופ"ד ההא"א יוואד"ו ההא"א, בך הבוחר בירושלים - אילופ"ד ההה"ה יווו"ד ההה"ה, יֻשַהֲטֹוֶנְהִ, הלוא - אלו"ה, זה אוד - ה' צבאות, מוצל מאש; והוא יחוד על הפסוק - מסוגל לגרש הס"א.

ויאמר גם כן פסוק: לא ירעו ולא ישחיתו וגו', ויכוין בצירופו כזה: לאי רעו ולא ישח יתו בכל הרק דשי כים לאה האר צדע האת יהו הכמ ימל ימם כסי מיה.

ואחר חצות ילך לטבול לקדושת הרגל, ויטבול ג' טבילות: אחת להעביר הטומאה, ואחת לפשוט לבושי חול, ואחת לקבל קדושת הרגל. ויכוין יו"ד ה"י וי"ו ה"י אל"ף ה"י יו"ד ה"י, שעולים רג"ל. ויאמר התפלה המיוחדת לזה, והיא גם כן בספר הנ"ל במקומו.

ויאמר פסוק, ויכווין בשמות היוצאים ממנו, והוא11:

ויקרא - אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם יו"ד ה"י וי"ו ה"י

עב

אלהים - אל"ף למ"ד ה"י יו' "ר מ"ם יו"ד ה"י וא"ו ה"י

סג

ליבשה - אל"ף למ"ד ה"י12 יו"ד מ"ם יו"ד ה"א וא"ו ה"א

מה

ארץ - אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה

בן

ולמקוה המים קרא ימים - ר"ת הוי"ה ואלהי"ם ואותיותיהם.

ואחר כך ילך לעשות השמורים, וצריך להתחמם בעשייתן, וזה תיקון גדול לפגם הוצאת שז"ל. ובעשייתן, יכוין לכלול השכינה בחג"ת, כי הג' מצות סודם כך13, ולכלול בם השכינה - באמירת ההל"ל שעולה אדנ"י, וזה תוספת הארה לשכינה לצורך הלילה.

ועוד יכוין לשמור המצות מהחימוץ - שמהחמץ יחזור מצה. ובמצה יתחבר ו' אחת ותיעשה מצו"ה, הרי מצ"ת מצו"ה. ויכוין: שמצה מצוה עולה עו"ר, ושיחזרו כתנות עור לכתנות אור. ואו"ר עולה אל"ף למ"ד אהי"ה, וא"ל הוא ייא"י דאהי"ה. ועוד יכוין באמירת הלל: שמחלל - יחזור הלל

ובלילה יאמר ערבית בסדר הנ"ל. ואחר כך הלל גמור לתוספת המוחין. ואחר כך ילך לביתו לעשות הסדר בכל כוונותיו. ובתחלה יאמר התפלה הראויה לזה14, ואחר כך יתחיל.

ענין הארבעה כוסות הוא, כי לאה היא עומדת מחוץ לז"א פניה באחוריו כידוע, ונמצאים האחורים שלה לצד חוץ, ומשם יונקים הרבה החיצונים. ולכן בליל פסח שכונתינו להסיר מן הקליפות כל יניקתם, על כן צריך לבטל מציאות פרצוף לאה, ותהיה נכלל ברחל. והנה פרצוף לאה עומדת מחוץ לז"א מאחוריו במוחין שלו ומהם יונקת, ומה שמקבלת ממוח אימא שבתוכו15 נקרא משאר"ת, ומה שמקבלת מאותם של אבא נקרא מחמצ"ת. כי היא נקראת "תם" בסוד הד' אלפין המאירות בה, וס"ז: חמץ ת"ם שאר ת"ם. וכל אלה צריך לבטל בליל פסח, כי הם הארות של דין, לבלתי יינקו מהם החיצונים. והאורות האלו עוברים דרך גרון ז"א עד ראש רחל, ושם נכנסים בה. וזה סוד הארבעה כוסות שאנו שותים, והם להוריד ההארות של לאה אל רחל. וכשמגיעים עד הפה שם בוקעים16 ויוצאים ועושים אור מקיף אל רחל. וז"ס פסח: פה סח, ומטעם זה מצוה לספר ביציאת מצרים בליל זה. כי בגלות - ז"א היה בסוד עיבור שבו שולט שם אלהי"ם, אבל אינו שלם גם כן, כי הוא בסוד אל"ם לבד, ועתה שבא הגאולה, נתרבה כל כך האור עד שיצא דרך הפה, וז"ס: פסח - פה סח.

ועתה נבאר כונת הסדר בסדר הפעולות הנעשות בו. הנה כללות הסדר הוא ד' כוסות וד' מצות, לפי שאחת חותכים לב'. הד' כוסות בעצמם הם מוחין מצד אימא, כי כו"ס גי' אלהי"ם, ובהם באים כל המוחין מגדלות א' דאימא עד גדלות ב' שלה; ולא הקטנות ראשון, כי בא אחר כך, לפי שאין לעורר הארות הקטנות אם בתחלה לא יש הגדלות - למתקו. והד' מצות הם ד' מוחין מצד אבא, ובהם באים כל הד' מוחין: הגדלות ב' דאבא והקטנות א' שלו17.

וזהו הטעם שפעולות הד' מצות אנו עושים זו אחר זו, מה שאין כן הד' כוסות שאנו מפסיקים הרבה ביניהם, וזה - כי בבא הקטנות א' דאבא בז"א, אע"פ שאותו של אימא איננו עושה שום פגם וחיסרון, עם כל זה בהיותם אורות אבא הם יותר במעלה ויותר דקות - היה נחשב איזה חסרון, על כן אנו מביאים עמו הגדלות ב'18 למתקו. וכיון שהגדלות ב' צריך לבא עם הקטנות א'19, אנו צריכים להביאם זה אחר זה, כי אם היינו מפסיקים - הארת הקטנות היתה מתבטלת. ואחר כך יש מיתוקים והארות אחרות בסוד הרחיצות והטיבולים, ונבאר פרטם בס"ד.

ובתחלה אסדר סדר שמות המוחין בין דקטנות בין דגדלות.

שמות הגדלות20, בין א' ובין ב' הם הויות, והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן  -לד' המוחין חו"ב חו"ג.

שמות הקטנות א'; באימא, הם אלהי"ם במילוי, בחכמה: דיודי"ן - אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם. בבינה: דההי"ן - אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם. בחו"ג דדעת: דאלפי"ן - אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם, אבל יש הפרש בין החסדים לגבורות, כי בחסדים - האל"ף שבמלוייהם היא בצורת יו"י, אך האל"ף של הגבורות היא בצורת יו"ד.

והקטנות א' דאבא: הם אלהי"ם פשוטים בלי מילוי, והם כלם שוים, אלא שבחכמה הה' הוא בצורת ד"י, ובבינה היא בצורת ד"ו, ובדעת היא בצורת וו"ו.

והקטנות ב' דאו"א21: שמותיהם הוא הפנים של אלהי"ם, והוא שם אכדט"ם, אלא שבחכמה מאיר כך בלי שום שינוי; ובבינה - הב' אותיות ראש וסוף נשארים כמות שהם, והשאר מאירות במספרן והוא א"ם ג"ל; ובחסדים מאיר כלו בסוד המספר; ובגבורות גם כן, אלא שבחסדים נוסף הכולל, והוא ע"ה, ובגבורות ע"ד בלי כולל. ובסדר שמות אלו באים המוחין בסדר.

קדש - מוח חכמה מאימא.

גדלות א'22 דאו"א23: יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יו"ד ה"י וי"ו ה"י.

קטנות ב' דאו"א: אכדט"ם, אכדט"ם.

גדלות ב' דאימא: יו"ד ה"י וי"ו ה"י.

ורחץ - יוד פעמים ה"י דע"ב, הארה מחכמה דאימא לחסד שלה, וז"א רוחץ בה ומתמתק.

כרפס - קטנות א' דאימא - דחכמה, ומושך עמה בינה ודעת: אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם, אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם, אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם. ונרמז בשם כרפ"ס - כר"פ עולה ש'  בסוד אלהי"ם דיודי"ן שהוא העיקר, ונכנס בו"ק דז"א והוא ס', הרי כרפ"ס.

יחץ - הארת קטנות א' דאבא מבינה שלו, למתק של אימא, אלהי"ם.

מגיד24 - מוח בינה מאימא.

גדלות א' דאו"א: יוד ה"י וא"ו ה"י, יוד ה"י וא"ו הי.

קטנות ב' דאו"א: א"ם ג"ל, א"ם ג"ל.

גדלות ב' דאימא, יו"ד ה"י וא"ו ה"י.

רחצה - יוד פעמים ה"י דס"ג, הארה מבינה (דז"א)25 לגבורה שלה, וז"א רוחץ בה.

מוציא - מוח החכמה מאבא.

קטנות א' דאבא: אלהי"ם.

גדלות ב' שלו: יו"ד ה"י וי"ו ה"י.

מצה - מוח בינה מאבא.

קטנות א' דאבא: אלהי"ם.

גדלות ב' שלו: יו"ד ה"י וא"ו ה"י.

מרור - דיני לאה וצריך למתקן בחרוסת.

חרוס"ת — ח"ס הם סוד המוחין: אהי"ה יהו"ה אהיה שממתיקים רו"ת26 שהיא לאה.

והוא זכר לטיט, בסוד ב' י"ט - מילוי מ"ה - ודאאו"א, הניתנים לב' נוקבין לאה ורחל27.

כורך - מוח חסדים מאבא.

קטנות א' דאבא: אלוהי"ם. (ה - ג' ווין)

וגדלות ב' שלו: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, וזה מפני שהחו"ג נכללים זה מזה על כן יש שם גם הגבורות.

שלחן עורך - בסוד הזיווג28.

צפון - מוח גבורות29 דאבא.

קטנות א' דאבא: אלהי"ם.

וגדלות ב' שלו; יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, יו"ד ה"א וא"ו הא, כי הגבורות נכללות מן החסדים, אבל שם ב"ן קודם כי הוא במקומו.

ברך - מוח חסדים מאימא.

גדלות א' דאו"א: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.

קטנות ב' דאו"א, ע"ה ע"ד, ע"ה ע"ד. גדלות ב' דאימא, יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

הלל - מוח גבורות מאימא.

גדלות א' דאו"א: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א.

קטנות ב' דאו"א: ע"ד ע"ה, ע"ד ע"ה. גדלות ב' דאימא: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. יו"ד ה"א ו"ו ה"א.

 כונה אחרת לסדר, והיא לכללות ההנהגה30. אבל מתחילה צריך לכוין הנ"ל להמשכת המוחין, ואחר כך זאת השניה. ד' כוסות הם בסוד ד' אותיות אדנ"י שהיא בשכינה, ויכוין לתקן הענפים - לכלול אותם בשרשם בכל אלו הד' בחינות, ובכל כוס יכוין אות אחת מהשם הנ"ל, וב' מיני ענפים יש: פנימים והם הנשמות, וחיצונים והם המלאכים, ויכוין לכלול אותם בשרש כל אחד כראוי לו: המלאכים בחיצוניות והוא סוד הכוס, והנשמות בסוד היין שהוא הפנימיות. וצריך לשתות בהסבת שמאל, ולאחוז הכוס בימין, ובזה נכלל התיקון מימין ושמאל.

עוד יש ב' רחיצות שבהם מכונים להמשיך החסדים למטה לצורך הענפים: הא' היא לצורך המלאכים, וע"כ אינה כל כך חשובה ואין מברכים עליה; והב' היא לצורך הנשמות, וע"כ מברכים עליה, כי צריך לעשותו בשלמות. והב' טיבולים הם סוד ב' זיווגים הנעשים לתיקון הענפים למתק הגבורות: הא' הוא גרוע, שאין נוטלים אלא פחות מכזית,

כי הוא לצורך המלאכים; והב' הוא שלם לצורך הנשמות. עוד יש הג' מצות והם לכלול השכינה בחג"ת לצורך הנהגת העולם31. והשניה שהיא סוד הגבורה בוצעין אותה, וזה - לשבר כח הגבורה ולמתקה. וחציה נותנים תחת המפה

וחציה נותנים במקומה הראשון. והנה הגבורות32 הם סוד ה' אותיות מנצפ"ך, ואותו החלק שמניחים תחת המפה הוא הסוד מ"ן, ושם נמתק, וממילא נמתק צפ"ך הנשאר בחוץ, וזהו: אפיקומ"ן - אפיקו מ"ן בסוד מ"ן דמנצפ"ך.

שלחן עורך, הזיווג, שממנו ניזונים כל הבריות33.

סוד העשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היו להחליש כח הע"ס דקליפה, וזה הסדר: 

דם - א' א"ה אה"י אהי"ה, מכה זו יצאה ממלכות דמלכות דקדושה והכתה לכתר דנוק' דקליפה.

צפרדע  -ש"ך דינים, וא' א"ד אד"נ אדנ"י, מיסוד דמלכות דקדושה לדעת דקליפה.

כינים - מהוד דמלכות דקדושה לקרקפתא דקליפה, ועטרת הזכר דקליפה.

ערוב - י' י"ה יה"ו יהו"ה, א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם, מנצח דנוק' דקדושה ליסוד ז"א דקליפה.

דבר - ב' אלהי"ם, ול"ד אותיות דמילוי המילוי דאדנ"י, מת"ת נוק' דקדושה להוד דקליפה.

שחין - מגבורה דנוק' דקדושה לנצח דקליפה.

ברד - מחסד דנוק' לת"ת דקליפה.

ארבה - מבינה דנוק' לגבורה דקליפה.

חשך - מחכמה דנוק' דקדושה לחסד דקליפה.

מכת בכורות - מכתר דנוק' לג"ר דז"א דקליפה.

ואחר הסדר אומרים שיר השירים כולו. ויש חסידים שנוהגים שלא לישון כל הלילה, והסוד הוא: כי כיון שיש מוחין אין שינה. בסוד: נדדה שנת המלך כידוע. והאריז"ל אוסר הזיווג בלילה ראשון, כי הזיווג נעשה מעצמו שלא על ידינו.

בלילה הב' עושים הסדר, ואומרים ההלל אחר ערבית כמו בלילה הראשון, אלא שמכונים שהתיקון הוא בענף המנהג בחוץ לארץ, כמו בתפלה כנ"ל34.

1 כלי יסוד אי' יש בו ב' פרקין. פ"א מתלבש בדעת דז"א (גרון), ופ"ב בת"ת (חזה). ובסיומו (אחרי חסד וגבורה ושליש יסוד) מתגלה מתוכו (אל ספירות: ב' שלישי ת"ת ונצח הוד) השפע הנקרא חסדים וגבורות. בגלות מצרים, חזר ההתפשטות הגלוי, אל מקום המכוסה - ליסוד אי' שבדעת ז"א. ירידת ישראל למצרים, רומז להחזרת החסדים המגולים (בני ישראל ) למקום המכוסה (מצרים).

2 יסוד אי' וגרון דז"א.

3 תוך כלי יסוד דאי', כנ"ל.

4 ראה עוד אדיר במרום עמ' י'.

5 אלקים במילואו וברבועו (אלף למד הי יוד מם, א, אל, אלה, אלהי, אלהי"ם) בגי' ש"ר, וג' אלקים הם רומזים לג' שרים, כמ"ש האריז"ל בשער הפסוקים.

6 בכל דבריו כאן ובהמשך, לא מוזכר ענין "הדילוג" שהיה בכניסת המוחין (- שהגדלות נכנס לפני הקטנות), רק ענין של "בבת אחת" וזהו: "שלא כסדר" המוזכר בהמשך.

7 כמ"ש לעיל בר"ח עמ' ע.

8 לכאורה קאי גם על הגדלות א'. ראה להלן ב"קדש"במצויין שם.

9 מצ"ה בגי' ע"ב ס"ג - חו"ב - גדלות.

10 ד' הויות שבפסוקים מכוונים בהם: עסמ"ב משולבים עם קס"א קס"א קנ"א קמ"ג.

11מובא בתיקוני תשובה לרמ"ע.

12 לכאורה צ"ל ה"ה, כידוע בג' מלואי יה"א. 

13 ר"ל: חג"ת.

14 ראה להלן בנספחים.

15 תוך ז"א.

16 חלקים מהם בוקעים, ולא כולם (שעה"כ).

17 ושאר מדרגות של מוחין דאבא, באים בכוסות, וכמ"ש להלן.

18 של המצה הב'. וכן הלאה.

19 בג"ב דמצה ב' בא ממילא הק"א עמו, ונצרך מיד לג"ב דמצה ב' למתקו.  

20 בין דאבא ובין דאימא.

21 מרח"ו כתב: שלא קיבל מרבו שמות דקטנות ב' דאבא. ועי' ברמ"ע בספרו מעין גנים דף ל' ע"ב, כמ"ש כאן.

22 אע"פ שג"א נכנס כבר בקדושת היום, כנראה שגם הוא מסתלק אחר התפילה וחוזר על הסדר. אמנם ראה שעה"כ דרוש ו' ובהגוב"י שם אות ז', וברמ"ע במעין גנים דף ל"ג ע"ב.

23 למרות שבכוסות נכנסים מוחין דאימא. ובמצות - מוחין דאבא, אמנם גם ג"א וק"ב דאבא נכנסים בכוסות. ובמצות, נכנסים רק גדלות ב' וק"א דמוחי אבא. וכן הוא בפע"ח פרק ז', ובכתבי רבי יוסף מערבי (מתלמידי האריז"ל, וברמ"ע במעין גנים, והובא ג"כ במחברת הקודש).

24 כוונת כוס שני.

25 צ"ל: מבינה דאימא.

26 מילוי אדנ"י בלי הפשוט. בגי' רו"ת.

27 ראה גם כן להלן ביחוד אור זרוע עמ' קמ'.

28 ראה פחו"ד סי' צ"ז (שערי רמח"ל עמ' רל"א), ולהלן עמ' קפד.

29 למרות שזו מצה שניה - בינה. אמנם על סדר הפעולות הוא רומז לפעולה ד' - גבורות דדעת. וכמ"ש הרמ"ע במעין גנים.

30 היינו לכלול הענפים (- מלאכים ונשמות), בשורשם (- השכינה). ועל קוטב זה סובב כל הכוונה הנוספת הזו. וראה עוד בעבודת יוה"כ עמ' קנא.

31 ראה לעיל: בעשיית השימורים עמ' פט.

32 שבמצה השניה.

33 ראה לעיל עמ' צג. עד כאן הוא "הכונה אחרת לסדר".

34 לעיל עם' פב.