דע, כי אין אנו אומרים קדושה עתה אלא בכח קדושת המלאכים. ופירוש הענין, כי היחוד הפרטי שלנו הוא ק"ש, והקדושה היא למלאכים1. אלא שאפילו תיקון המלאכים מסור לאדם. ובאמת המלאכים אין רע שולט בהם מפני כח הקדושה הבאה להם מאו"א, שאינה מנחת שיתקרב הרע אפילו בחיצוניות שלהם. משא"כ בבני אדם שהרע שולט בחיצוניות שהוא הגוף. אך זהו עתה, אבל לע"ל נאמר; "והיה הנשאר בציון קדוש יאמר לו", והוא כי הגוף יהיה מתוקן ולא יהיה עוד רע, ואז "עתידים צדיקים שיאמר לפניהם קדוש". והוא כי באמת כשהגוף עצמו יהיה נתקן - יהיה הוא עצמו יותר, וימשיכו המלאכים אפילו הקדושה שלהם מישראל, וה"ס: "כעת יאמר ליעקב ולישראל". נמצא שעתה אין
הקדושה, שאנו אומרים הקדושה. בבחינה שלנו, אלא בבחינת המלאכים, כי בבחינה שלנו אי אפשר לעשותו עתה, רק מה שאנו יכולים לעשות הוא לקחת תיקון המלאכים עצמם, ועי"ז אנו מקבלים מעט הארה אפילו לגוף, ואינה הארה - שיהיה לה כח להעביר היצה"ר לגמרי, אלא לקבל יותר כח הקדושה הנמצאת עתה.
והנה צריך הש"ץ לכוון בסוד התפלה בציבור - שהיא מלכות עם חג"ת כנ"ל, ואז יעלה ההתעוררות עד א"א, ונמשך שפע הקדושה בכח למטה עד מלכות, ומשם לנו, וה"ס: המקדישים שמך בקודש2.
והנה ג' קדושות הם אחד3, וברוך - הוא בסוד בשכמל"ו הבא מהד' של אחד, כי המלאכים עצמם אינם מקבלים אלא מן היחוד שעשו ישראל בק"ש.
1 ראה תיקונים חדשים תי' א' עמ' יז- יח.
2 שמך - מלכות. בקודש - שמתקדשת על ידי שפע הקדושה הבא מא"א הנקרא "קודש".
3 הג' קדושות הם נגד "אחד" דק"ש. וברוך כבוד ה ממקומו - נגד "בשכמל"ו.