תוכן

סוד הכתובה*

סוד הכתובה - כתוב בה', כי השכינה היתה עד עתה כדברי הספר החתום, אבל עתה בכח התיקונים - כתוב, בה' דווקא, ברביעי בשבת, סוד זה: בתולה נישאת ליום הרביעי,כי השכינה היא בתולה ואיש לא ידעה, והנה בז' התחתונים תלויה ההנהגה, אמנם לפעמים השכינה היא בשלשה בהיותה אחורי נה"י, ושם היא תחת היסוד, והוא לפי המנהג סוד בששי בשבת, פירוש - ז' תחתונים סודם שבת, ויסוד הוא ששי, וזה בזמן היותה אלמנה, שנאמר בה היתה כאלמנה. אבל בזמן שעולה שוה בשוה עם המלך, אז היא מתחברת עם חג"ת ושם היא ברביעי, כי נעשה חג"ת מרכבה של ד' חיות, ברביעי בשבת דווקא.

* דברים אחדים: בשער הספר פתחי חכמה ודעת (ווארשא תרמ"ד ) מוזכרים כמה חיבורים של רבינו, שהמהדיר רבי שמואל לוריא (שאיהו גופא הוה צורבא דרבנן) מעיד שכתב זה היה "גנוז באוצר הכ"י של הגאון החסיד ר"א ז"ל בווילנא, והגאון הגדול הרד"ל והגאון המקובל הרא"ש מאמציסלאוו זלהה"ה, התאמצו להשיגו, ועל פי התעוררותם והסכמותיהם בצירוף עוד הסכמות מגדולי הגאונים ומקובלים סדרתיו והביאותיו לאור הדפוס" עכ"ל. כת"י שממנו הדפיס ר"ש לוריא הוא כת"י ווארשא 149 (תצלומו ס' 30153 ) הכולל בו חיבורם אלו: פירוש האד"ר (אדיר במרום ) דעת חכמה, סוד ה' ליראיו (נ"ח כללים מסודות הבריאה נדפס בספר שערי רמח"ל עמ' תי"ח) קנאת ה' צבאות, סוד הכתובה, חוקר ומקובל. יוצא לנו איפה, שפירוש הכתובה, היה באוצר הכתבים של רבינו הגר"א. כתבים אלה הם בכתיבה אשכנזית. העתקה נוספת מכל הנ"ל נמצא בכ"י גינצבורג 376. ב' כת"י הנ"ל אינם כתיבת ידו של רמח"ל, אמנם ההשערה הוא: ש"סוד הכתובה" הוא העתק של פירוש הכתובה על דרך הסוד, שכתב רבינו ליום שמחתו - כ"ז מנחם אב תצ"א. ניכר מתוכו שהוא נכתב זמן מה לפני יום חתונתו, כי מוזכר כאן "פה פאדובה", ומקום חתונתו היה בעיר של חמיו שהיה אב"ד דמנטובה. ויתכן גם. שאחד מחבריו כתבו לכבוד יום שמחתו.

יש טעויות ניכרים לעין בכתיבת המעתיקים, חלק מהם ניתן היה לתקן, אמנם נשארו מלים בלתי מובנים. ההדגשים והפיסוק וחלוקה לקטעים, הם מהמו"ל, ושגיאות מי יבין. בכ"י בראש הכתובה כתוב: "ליחוד קב"ה ושכעתיה ולשם כל ישראל - כתבי המוהר"ר משה חיים לוצאטו. פירוש הכתובה נכתב בקיצור גדול ובדרך רמיזא, ברם סודות גדולים בעניני תיקוני השכינה והגאולה, טמונים בו.

שבעה ועשרים יום לחדש מנחם, סוד זה: ויקחו לי שמן זית זך, בכל כ"ז אותיות התורה, בה השכינה נעשית במדרגת "יום' - ולילה כיום יאיר. לחדש, בו חידוש הלבנה ודאי. מנחם, בו נחמו נחמו עמי, ובירושלים תנוחמו. סוד זה: כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, כל המתאבל על ירושלים, זה החדש הזה, בו ט' באב נמצא, ובו כמה צרות היו, חדשות וגם ישנות, אבל "זוכה" ודאי, כי הוא מזדכך, שנאמר בו כי הוא כאש מצרף, בכ"ז הימים האלה, בהם שמן זית ז"ך כתית למאור, כתית - בכמה מיני כתישות וצרות לאבל. למאור ודאי,כי אז תפקחנה עיני עורים, וזוכה ורואה בשמחתה, ורואה דווקא, בכמה מאורות המתגלים היום הזה בכאן להאיר את עינינו.

שנת חמשת אלפים וארבע מאות ותשעים ואחד לבריאת חעולם, "חמשת אלפים" ודאי, בו נתקנו כל החמשה פרצופים העליונים בסוד אריך אנפין, חמשת אלפים בסוד מלכות - ה', בהבראם בה' בראם, זהו שנאמר הא לכם זרע וזרעתם את האדמה, מהו וזרעתם את האדמה, אלא בחיבור הזה של משה בכלה שלו, וזרעתם את האדמה, כלת משה ודאי, בזמן שנאמר בו כי תצא למלחמה על אויביך, תצא דווקא, למלחמה על אויביך, בכמה מלחמות נגד הקליפות להוציא משם השכינה שירדה שם בגלות. ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו, בכמה ניצוצות הקדושה

שמעלים למעלה. אז וראית בשביה אשה יפת תואר וכו', כלת משה ודאי, והיתה לך לאשה. שנת, בה היא נעשית שנה מלאה בי"ב חדשים. "ה' תצא" ודאי, ה' - בו הא לכם וכו' וזרעתם את האדמה. תצ"א בו נצא למלחמה, והיתה לך לאשה.

למנין שאנו מונין פה פאדווה, שעולה כמנין ציה, שנאמר ויעל כיונק לפניו וכשורש מארץ ציה. למנין שאנו מונין, "אנו" ולא אחרים ודאי. פה פאדווה, במקום שנפתח הפה, "פה" דווקא. איך משה בכל בחינותיו. אמר לבתולה ואיש לא ידעה, כלת משה. הוי לי לאנתו בחיבור שלם לעורר הזיווג למעלה, עד אין סוף ועד אין תכלית. כדת משה וישראל, "כדת" - מצד שלה, אש דת למו. ו"משה" - מצד שלו וכל בחינותיו. "וישראל" - בכללות כח כל ישראל, בשם כל ישראל ודאי.

ואנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס יתיכי, אפלח בכמה מצות בתורה ומעשים טובים לצורך הכלה הזאת, שנאמר בה ובכל עבודה בשדה. "אפלח" דווקא - במשה, שנאמר מלך לשדה נעבד. ואוקיר, בכח כבוד השכינה בכל דקדוק. ואוזין זהו סוד בעירא דאכלה אלף טורין בכל יומא, בהמות בהררי אלף, עש"ב - עיקר שכינה בתחתונים. ואפרנס, להמשיך לה שפע מלמעלה למטה לפרנס העלמין. יתיכי, שהרי כל העבודות התחתונים ומעשיהם, אליה מגיעים ודאי. כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא. סוד זה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, שהרי מפי חכמינו ז"ל אנו לומדים איך לעבוד את השכינה ודאי, בכמה הלכות בכמה גזירות וגזירות שעשה לנו, שהם "גוברין יהודאין" מצד גלות יהודה שהיו בבבל וחזרו בבית שני,כי מעשרת השבטים לא יש לנו כלום. והנה כל עבודה של התחתונים גורם שהמלך יעשה עבודה אחרת למעלה, מלך לשדה נעבד, כי הכל מהתעוררות התחתון, וסוד זה בקושטא, וזה חותם המלך, בסוד ת"ת, חותם של הקב"ה אמת.

ויהיבנא ליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא, סוד זה קוה קויתי ה', וכן כי נכסוף נכספת לבית אביך, כי שני תאוות צריכות ודאי להמשיך ולעורר התאוה למעלה, וחסד מצד כסף מת' עלמין דכסופין, והם מאתן מצד חיבור דו"ן קומת מאה אמה לכל א' מהם, שהרי השכינה לבדה היא מאה אמה לבד, אבל בהתחברה עם היסוד הוא מאה והיא מאה, והוא מאתן. וכל כך למה, אלא דחזי ליכי מדאורייתא, מפני שבאה פנים בפנים עם המלך, ומגיע אליה ההסתכלות מן התורה - שרשה, בת"ת - "מדאורייתא". מפני זה הם זוזים, כי זו"ז עולה ח"י מצד היסוד בהתחברו בנוק' שלו ודאי.

ומזונייכי וכסותייכי וספוקייכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא. בכאן נמצא חיבור שלם עם משה ממש בכל בחינותיו. סוד זה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואע"פ שהן שאר כסות ועונה - ג' לבד, עכ"ז חלק אותם לארבע מצד ד' בחינות משה - מזונייכי סוד זה מן בזכות משה. כסותייכי, זה מצד עני ורוכב על החמור, שנאמר בו כי היא כסותו לבדה, כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. וסיפוקייכי מצד שריה, הספקה בצמצום. ומיעל לותיכי זה מב"י - יסוד שבו נעשה הזיווג. כאורח כל ארעא שחוזרת השכינה להתחדש, תתחדש כנשר נעוריכי,כי כל בחינותיה נאספים - כל ארעא, וסוד זה אחר בלותי היתה לי עדנה "ארח" כנשים.

וצביאת בתולתא דא והוית לי לאנתו ,שהרי כתוב השבעתי וגו' אם תעירו ואם תעורררו את האהבה עד שתחפץ, ועתה נתעורר החפץ השלם. והוית לי לאנתו דווקא. נמסרה בידו, סוד זה צדיק מושל ביראת אלקים, שהיא השכינה.

ודין נדוניא דהנעלת ליה מבית אביה בין בכסף בין בזהב בין בתכשיטין במאני דלבושא ובשמושי דערסא. שהרי כל התיקונים נגנזו למעלה במאור אחד העומד בסוד אימא, שמו אחרית הימים. ובזמן עילוי הכלה הזאת למעלה, יוצאים כל התיקונים האלה ונעשים נדוניא אליה, כי לא נאבדו ח"ו, וס"ז "דהנעלת לי' מבית אביה", אימא עילאה, בסוד ביתו זו אשתו. אבל מפני שנכללים כחות או"א כאחד, על כן נאמר "בין בכסף בין בזהב" - חסד ודין, ואלו הם בחי' כלליות לאו"א כאחד, אבל אח"כ יש תכשיטין מאנין דלבושא ושמושי דערסא, ואלו הן דאימא לבד, אימא דאוזיפת מאנא לברתא, בכח החשמל המתפשט ממנה, ומעיל קטן תעשה לו אימו, שימושי דערסא, אלה הם ששים גבורים השומרים את המטה, "שמושי" דווקא "שמשים" חשובים, ומאי' באים כידוע, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וכו'. והרי אלו הם תחלות תיקונים הנעשים למטה, והת אומתם משלך נתנו לך "תכשיטים וכו' שמושי ערסא".

חמשין לטרין. כי הה' של מלכות משתלמת בכל ספירותיה, בכח שמקבלת מאימא ~ "מבית אבוה" כנ"ל, ונעשית נ' מצד אימא - נו"ן פשוטה, אלקים מושיב יחידים ביתה, לכוונת הזיווג הזה1. והם ליטרין, כי מה שהיה ד"ך במ"ר דעמלק, מתבדה ומתהפך, וכמו שהה' נעשית נ' כך הד"ך נעשה ר"ם, כמנין ליטרא בלא יו"ד, כי כך כותבין "לטרין".

וצבי החתן בכל בחינותיו, כי צריך שהחפץ יהיה כפול, כי ג"כ משה לא נתעורר עד הנה החפץ שלו, אבל עתה "וצבי". והוסיף לה מן דיליה חמשין לטרין, שהרי גם הוא שרשו באי' - נו"ן, וגם הי' ד"ך ונעשה ר"ם, ואז נעשה חיבור שלם להכרית לי' חייבתא שעולה ת"פ בכח ר"ם, ה' רמה ידך בל יחזיון ודאי.

סך הכל מאה לטרין דכסף, סוד זה פתח פיך לאלם, פתח פיך שופט צדק, שהרי נפתח הפה למשה - אלם, והכלה ג"כ פתחה פיה. ס"ך שעולה פ', וגם ר"ל דיבור. הכ"ל הוא כלה, סך הכל - דיבור הכלה, "סך הכל" ודאי, בחיבור שלם. מאה לטרין דכסף.שהרי חיבור שלם דו"ן, דמות קומה שלמה זכר ונקבה בראם, ויקרא שמם אדם, אז השמאל נמתק בימין והנוקבא נקשרת בזכר ו"כסף" הכל חסד.

וכך אמר משה בכל בחינותיו. חתן הנ"ל, שהרי צריך להוציא בפה המאמר כדי שיהיה חיבור ודאי. וס"ז פתח פיך שופט צדק, שהרי בהתחבר המאמר מצד הזכר בחיבור מצד הנוק', שופט צדק, משפט וצדק כאחד. וכן אמר, בסוד מאמר דווקא - זיווג הנשיקין. אחריות שטר כתובתא דא ונדוניא דין קבלת עלי ועל ירתי בתראי. וס"ז בשבועה ובברית להתחזק נגד הקליפות בכל מיני חזקה בנדוניא הזאת, שלא יוציאו ממנו לחוץ כלום ח"ו. וע"כ אמרו "אחריות שטר" וכו', לפרט כל הפרטים כדי שלא ישלטו בהם ח"ו. והוא כולל את כל ישראל, שהם בניו מצד כח התורה שנתן להם - "ירתי בתראי". ואומר ירתי ואינו אומר "בני", כי ישראל אינם בניו ממש אלא יורשיו, תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, ירתאי דווקא בסוד הכלה הזאת, מורשה - א"ת מורשה אלא מאורשה.

להתפרע מכל שפר ארעא נכסין וקנינן דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למיקנא נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, כדי לכלול כל יופי התיקונים שנעשו, שישתלמו בתיקון זה. נכסין הן התיקונים הנעשים בתוך הקדושה, וקנינין הן הניצוצין הנקנים מן הקליפות. ואומר דאית לי תחת כל שמיא, כי מן התיקונים שלא עלו עדיין להגנז באוצר אחרית הימים (באים ) על השמים, יש לירא שלא ישלטו בהם הקליפות ח"ו. דאית לי תחות כל שמיא, במדרגת ז"א, וס"ז כי כל בשמים, גוף וברית חשיבין חד- כל שמיא. דקנאי ודעתיד אנא למיקנא, כדי שיתחזק כל התיקונים העתידים להעשות, בתיקון זה, ובפרט ... מן הקליפות בסוד "קנין" כמו שאמרנו. וכולל ג"כ התיקונים

שלא נתחזקו בשבועה ובברית, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות ודאי,כי בזמן שנכללו בתיקון זה אין עוד מורא שהקליפות ינקו כלום.

כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא ותוספתא דין, כי ודאי נודנית (ש)האשה קודמת פריעתה לכל בעל חוב, והנה הס"א נקראת מארי דחוב, ותמיד מבקשת להפרע לגבות כמה דברים השייכים לישראל לפרעון. אבל עתה שכל התיקונים יהי' מחוייבים לנדונית הכלה הזאת ולכתובתה, היא תמיד קודמת בכל מקום ש(ה)רואה שהבעל חוב פושט ידו ליטול, כי הכל מחוייב לה ודאי.

ואפילו מן גלימה דעל כתפאי. ז"ס הרכבת אנוש לראשינו, שהרי הס"א סוף סוף הוא עבד משועבד אל החתן הזה בכל בחינותיו. ואמרו רז"ל שאם לא היה אדם הראשון חוטא היה הנחש עבד נאמן, והעבד לגבי אדוניו הוא ככלי לעשות בו רצונו. והנה העבד הזה הוא גולם כי אין בו צורה, שאינה אלא גולם בלי צורה, והוא "גלימא" - לבוש היותר חיצון של האדם, כי הקליפה היא סובבת חיצוניות הפרי, והנה בעוד שהעבד עומד תחת יד רבו, הדברים מתוקנים כראוי. אבל בזמן הגלות הגולם עולה למעלה על הכתפים בכובד גדול, הרכבת אנוש לראשינו, אעפ"כ הוא תמיד עבד, ועתיד הוא לחזור ולהשתעבד. על כן גם העבד הזה הוא משועבד לכתובה הזאת - "ואפילו מן גלימא דעל כתפאי" כי צריך שתהיה שכר לעבד ממון רבו ודאי.

בחיי ובמותי, בחיים ובמות, מיומא דנן ולעלם, כי אפילו במיתתו עושה כמה תיקונים, וגם אלו נכללים בתיקון זה, כי תיקונים רבים וגדולים הם, ולא תשלוט בהם ח"ו. כי ענין במתים חפשי, שאמרו - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות, לא נאמר על משה, כי הוא תמיד קיים, צדיקים במיתתם קרויים חיים. ואומר מן יומא דנן ולעלם, שהרי נאמר כימי העץ ימי עמי, שמשה לא ימות עוד לעולם ודאי.

ואחריות שטר כתובתא דא ותוספתא דין קיבל עליו משה עם כל בחינותיו, חתן הנ"ל, שצריך קבלה בלב, לקבל את הכלה הזאת. והנה הזמן מוכן לקבל כל התיקונים האלה הבאים מלמעלה, כי השעה עומדת לו ודאי, כחומר כל שטרי כתובות ותוספות דנהיגין בבנות ישראל. שהרי "חומר" צריך ודאי כדי שלא יתדבקו החיצונים ח"ו. ואומר בנות ישראל, כי עתה הכלה הזאת היא בת ישראל בגדלותו, ועל כן אינה יראה עוד מהקליפות כמו שהיה בזמן דינה, כי אז היתה בת יעקב, שנאמר בה כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב, כי לא היתה יכולה לקשר כמו

בהיותה בת ישראל, על כן כחומר כו' דנהיגין בבנות ישראל, שהרי שם נמצא כל החומר והשבועה החזקה ודאי.

העשויים כתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי,"כתיקון חז"ל" ודאי, בכל הגזירות שלהם נגד הנחשים2, שנאמר בהם פורץ גדר ישכנו נחש. דלא כאסמכתא מצד הס"א, שמראה קשרים, ואינם אלא למראה פנים כי אין להם סמך, מגדל הפורח באויר ואין להם על מה שיסמוכו, קנה רצוץ, כי אין להם סמך ראוי,אלא אסמכתא בעלמא - "דלא כאסמכתא". וזה הקשר ושטר הוא ברצון השלם, אינו בכח, כמו הס"א עם הארץ מכה ובועל. וז"ס טופסי דשטרי שהוא שטר לקוח ועשוי בכח נגד הדין - "ולא כטופסי דשטרי ודאי".

וקנינא מן משה (בפי ) חתן הנ"ל. אלו הם העדים - שמים וארץ קנין אחד, וקנינא דווקא מן משה וכו', להביא האורות למטה בעולם התחתון הזה. לבתולתא דא, עש"ב - עיקר שכינה בתחתונים, וצריך שהתחתונים יקנו בעבור הכלה הזאת שתשרה עליהם. כל מה דכתוב ומפורש לעיל ודאי,"בכל מה", זהו יסוד קו קיום הכל, ברית ודאי, וכל מצד יסוד שיקרא כל אח"כ, גוף וברית חשיבין חד, וס"ז מה שמו ומה שם בנו, שם הוי"ה במלוי אלפין. הכל ודאי כמו שנזמן כבר למעלה בשמים לפני המלך, כי כבר הכל נעשה למעלה קודם שירד למטה - בכל מה שכתוב ומפורש לעיל ודאי,שהרי שם מתפרשים האורות יותר, וס"ז ופרשו השמלה לפני זקני העיר, או"א ודאי - "ומפורש לעיל" דווקא.

במנא דכשר למיקנא ביה, שהרי כל החברים הללו כשרים הם ודאי, והם כלים ראוים להמלא רוח הקודש ולקנות כל התיקונים האלה ודאי. והכל שריר וקיים, היסוד עתה קם להזדווג, כי הוא שורר ושולט על כל הקליפות. וקיים יהיה התיקון הזה לעולם ולעולמי עולמים - "והכל שריר וקיים" ודאי. עדים שמים ושמי השמים וכל צבאם והארץ וכל אשר עליה והימים וכל אשר בהם.

1 ראה אגרות סי כ' אוצרות רמח"ל עמ' שלט.

2 ראה אדיר במרום עמ' שמז.