תוכן

ועתה נבאר סוד היבשה, ששם אין סכנה, אדרבה מיתוק גדול, אלא בדומה למעלנא בלי מפיקנא, כי אינה יכולה להוציא מזון וצידה. ומה שנופל בה נשרף ונאבד מחום ויובש שבה כנ"ל, בסוד וחם השמש ונמס.
וזה סוד ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה, כי עיקר כח האדמה הוא סוד הפנים שבה ששמה כל המיתוקים וסוד אד הוא מלשון אד ושבר שהוא להפך מהרצון והארץ.
ודע אמנם שאד הזה נוטלת מבחינת תהום שבמים, אלא לא ברוח סערה רק דרך עמודי הענן, שהוא בחינת ארץ ויבשה, הנסתם מאור השמש לגמרי ומכסה על השמש. ומביא עלטה וערפל על יושבי הארץ. ואלו העננים עצמם, שהם אד ושבר וחושך המה נטבלים במימי הים ושואבים מעירוב המי הים בשמים ומתמתקים המים בעננים, והמה משקים את הארץ ואז אית לה מפיקנא כי היבשה מתקשת במאנא דתהומא. והבן מאד, ואז מוציאה פרות. וזה סוד שנכפל בו כי טוב. פרוש, הן לתהומא רבא שבמים, והן לתהומא זוטא. וגרם זה מתוך שנקוו מקודם כל המים למקום אחד לבחינת הרחמים וחיים, ועל כן נתרפאו גם כן כאחד, על דרך וישמחו כי ישתוקו.
יום שלישי. והנך רואה שאור דיום א' הוא סוד כתר, ודיום ב' הוא סוד ע"ב, ודיום ג' הוא סוד ס"ג, שהס"ג הזה הוא כולל גלגלתא וע"ב ומכריע אותם, הן בסוד המים שבים, והן בסוד הפירות, שמוציאה הארץ.
ואל תקשה שהרי גם ביום א' כתיב, ערב ובוקר שערב יורה שיתוף. ואיך אומר, ששם הוא סוד בחי"ד בלא שיתוף. אמנם לא דברה תורה, אלא בבריאה ובראשית נמי מאמר. והוא סוד המאמר המשתף מדת הרחמים בסוד השורש דבראשית אלא שמחילים אחר כך לט' מאמרות בבחינת יום אחד בחי"ד בסוד.
כפל כי טוב. מתוך שנקוו כל המים למקום אחד למדת הרחמים מלכות דבינה נוקבא דתהומא רבה ונתלה הקלקלה בעליונה. ולפיכך נתרפאו גם כן כאחד בסוד היבשה שנתגלה וב' התהומות נעשים טובים לשתיה ולהוצאת פירות. והבן הקדם גילוי היבשה, בסוד הכתוב ותראה היבשה ואחר כך נעשה סגולה של המוציא לחם ופירות מן הארץ.
ב' דבראשית הוא סוד רדל"א, יום אחד, הוא סוד בחי"ד, בסוד השחקים שבה מזווג פנימי שהוא סוד בחי"ד בלי שיתוף. יום שני הוא סוד מלכות דע"ב מלפני היבשה. יום שלישי הוא סוד מלכות דס"ג שבה היבשה.