תוכן

'ב' שנים ומחצה וכו' נמנו וגמרו דטוב לו שלא נברא משנברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו'[1].

ותמוה, איך יעלה על הדעת אפילו, אשר מפועל השלם לא יהיה נמשך פעולה שלימה ח"ו? ומהו ההמשך 'ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו' – ומי פתי לא יבין זאת? ומהו התליא[2]? ומהו מחלוקת דב' שנים ומחצה?

והענין, כי 'ברא' פירושו סתים, כלומר שנסתמו אורות העליונים בסבת מחצבת הבריאה. ומפורש זה בהקדמת הזוהר ג' ע"ב וזה לשונו: 'וְשָׁמַעְנָא לְבּוּצִינָא קַדִּישָׁא דְּאָמַר הָכִי, דְּמִלָּה סְתִימָאָה אִיהוּ בָּרָא סָגִיר וְלָא פָתַח' וכו', עיין שם היטב[3].

ונודע מאמר חז"ל (ראש השנה יא, א), ד'כל הבריות לדעתן נבראו, לצביונם נבראו', כלומר, שנרצה להם הסתימה מאורות העליונים[4]. דאי לאו הכי ודאי לא נתקיימו בבריאתם, כי אין כפיה ברוחניות, כנודע. ואם כן היה פחד גדול שלא יהיה ח"ו שום הכנה לעליה לאצילות, משום שהיו חפצים ומסתפקים מאוד במדרגת בריאתם.

וזה סוד המחלוקת דבית שמאי ובית הלל. כי אחר שכבר הסכימו כל הבריות, חזר ונעשה מחלוקת ביניהם, שנולד ערעור, כי טוב שלא נברא משנברא[5] (שנמשך להם מעולם התוהו[6]).

ולפיכך, משום קיום העולם ש'לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה' (ישעיה מה, יח), הוכרחו שוב לעמוד למנין[7] שכל הבריות הוסכמו להיפוך מקודם, דהיינו טוב שלא נברא משנברא, כי לחזור לאצילות כולנו צריכים, ועל כן עכשיו שנברא יפשפש במעשיו, כדי לחזור לאצילות הקדוש, כי כל ענין הסתימא אינו אלא הכנה לפתיחה יותר גדולה.

וסוד ב' שנים ומחצה, היינו טרם שנגעו במדרגת עולם התיקון, כי ב' אלפין ראשונים תוהו[8], ומכונה ב' שנים, וטרם שהשלימו אלף אחת מב' אלפים דתורה, שהוא סוד התיקון, היה נמשך המחלוקת הנ"ל מסוד התוהו כנ"ל. אמנם לאחר שבאו למשהו יותר ממחצה דאלפים של תורה, תיכף באו בהסכמה כי לפתוח האורות צריכים. והבן.