תוכן

ב) ונבאר עתה, איך התבונה, היא אחורים של בינה. וכן ישראל סבא, הוא אחורים של חכמה עליונה. הנה נתבאר למעלה, כי לפעמים, התבונה עולה, ונכללת למעלה, עם הבינה, ואז אין לקליפות אחיזה בה, וסוד הענין הוא, כי לעולם כל מי שהוא למטה מחבירו, כאשר יעלה למעלה ויכלל בו, נעשה שם בחי' אחורי חבירו. וכן הענין בתבונה הזאת, כי בעלותה למעלה, תהיה בבחי' אחורי בינה עליונה. וסוד הענין הוא זה, כי הנה מן האחורים של הבינה נעשת התבונה. ונודע, כי כל בחי' אחורים, הוא שם אלהי"ם. וזהו סוד מה שאמרו בספר הזוהר, כי בינה אע"ג דאיהי רחמי, מסטרהא נפקי דינים. פירוש: כי היא בעצמה רחמי, אבל מסטרהא, שהם האחורים שלה, אשר בצדדיה לצד האחורים, משם נפקי דינים, שהיא התבונה שיצאה משם, ויש בה התעוררות הדינים. ולכן דע, כי בכ"מ שתמצא בס"ה שם אלהים בבינה, אינו אלא בזה התבונה, והיא הנקראת בכ"מ אלהי"ם. כי מבחי' האחורים הנקראים אלהים נעשת. וגם זה הטעם, שיש אחיזה אל הקליפות בה, להיותה בחי' אחורים שהם דינים, אבל אין זה, אלא ברדתה למטה ממקומה כנזכר. אבל כשתעלה למעלה, ותהיה בבחי' אחורים אל בינה עליונה, אז אין לקליפות אחיזה בה.