תוכן

ח) והנה עם מה שנתבאר למעלה, יובן מה שאמרו ז"ל, כי ירמיה לא אמר נורא, לפי שגוים מרקדים בהיכלו, היכן הם נוראותיו. ודניאל לא אמר הגבור, לפי שגוים משעבדים בבניו, היכן גבורותיו. וזה יובן במה שכתבנו לעיל, במה שהיה בזמן חרבן בית ראשון. כי הנה בשעת החרבן עצמו, נתמעטה הנקבה, והיתה נקודה קטנה, כלולה מעשר, תחת היסוד של ז"א. וט"ס עליונות שבה, חזרו למקומם בז"א כנז"ל. ולולי המיעוט הגדול הזה, לא היה יכולת אל הקליפות, לשלוט על בית המקדש, ולהחריבו. אבל אחר עבור שעת החרבן, חזרה בבחינה השניה, שהיא פרצוף שלם, מן החזה ולמטה באחור, ואין אור ה' ראשונות מאירות בה, ושאר ספירותיה נשאר בז"א. אבל אותה ההארה שהיתה נמשכת אליה, מן ה' עליונות שבז"א, בהיותה פב"פ עמו, נסתלקו והלכו אל הקליפות, וכראות ירמיהו המיעוט הזה, לא אמר הנורא, לפי שהנורא הוא ת"ת דז"א, כמו שנתבאר אצלינו, בברכת אבות דתפלת שחרית דימי החול.