תוכן

ב) ואמנם ענין המיעוט הזה, פירושו הוא: כי הנה אימא עילאה, כאשר הגדילה את ז"א, ניתן בו כח הנקבה כלולה בו, כנודע בסוד הבכור נוטל פי שנים, חלקו וחלקה. ובכל ספירה מהי' ספירות שבו, היתה שם ספירה א' של הנקבה כלולה שם, בבחי' המלכות שבאותה הספירה ההיא שבז"א. ונודע, כי הז"א אינו רק ט"ס, כי נוקבא משלימתו לי'. והנה ט"ס ראשונות שבנקבה, נכללו בט"ס של ז"א, בבחי' המלכות שבכל א' מהם, והנקודה הי' של הנקבה, שהיא ספירת מלכות שבה, היא לבדה היתה נגלת למטה מן היסוד. וכאשר נבנת הנקבה בפרצוף שלם של י"ס שבה. ירדו מן הט"ס של הזכר שהיו שם בתחלה כלולות כנזכר, ונתחברו בספירה הי' של הנקבה, שתחת היסוד שבו, ונעשת פרצוף שלם מי"ס שבה. נמצא, כי אז ז"א יש בו ט"ס, ואם תחבר עמו כללות הנקבה, שהיא עשירית אליו כנודע, נמצא שיש בז"א י"ס. ובנוקבא יש י"ס ממש. נמצא שבין הז"א ונוקבא, יש י"ט ספירות, שהם כ' כנזכר. וכשנתמעטה הנקבה ביום הד', חזרו הט"ס שבה, ועלו למקומם הראשון בט"ס דז"א. ולא נשאר בנוקבא, רק הספירה התחתונה, שהיא המלכות שבה, למטה מן היסוד שבו. והרי נתבאר, איך הנקבה כלולה בזכר, ואיך יוצאת ממנו, ואיך חוזרת להתמעט וזכור הקדמה זו, שתצטרך לה בהרבה מקומות. וכבר נתבאר קרוב לזה בקצור, למעלה בתחלת דרוש ראשון של פרצוף רחל, הקודם לדרוש זה, בענין לית ספירה דלא איתכלילת בה, וע"ש. והרי נתבאר היטב, ענין מעוט הירח ביום הד'.