תוכן

א) הענין הוא במה שאמרנו לעיל, כי באו"א יש ב' מיני זווגים: הא' מהם, זווג תדירי לא פסיק לעלמין, והוא להמשיך חיות וקיום לז"א ונוקבא, כדי שהם ישפיעו חיות בכל העולמות. ואמנם הזווג הב' פסיק לזמנין, והוא תלוי במעשה התחתונים, ע"י הקריאת שמע, והתפלה, והתפילין שאנו מקיימים בכל יום, אנו גורמים שיזדווג או"א, כדי שינחילו מוחין ועיטרין ממש, שהם ד' מוחין: חו"ב, ותרין עיטרין חסדים וגבורות לבניהם לזו"ן. ועל אלו המוחין והעיטרין הנעשים על ידינו בכל יום, עליהם רמזו רז"ל ואמרו, שהקב"ה מניח תפילין בכל יום. ובשער התפלה, נשלים ביאור ענין התפילין. וענין לאה ורחל וע"ש. וכבר הודעתיך, כי כמו שהבינה והתבונה נכללות יחד שתיהם, כאשר יש זווג לאבא באימא. כך לאה ורחל נכללות יחד שתיהם, כשיש זווג לז"א בנוקבא בשלימות. והנה טעם לכללות הזה, אעפ"י שכל בחי' מהם היא פרצוף בפ"ע, והוא, לפי שבינה ורחל הם ב' ספירות עצמיות מכלל הי' ספירות דאצילות, אמנם תבונה ולאה, אינם רק ההארות הנמשכות מן הבינה, ולכן הם יכולות להכלל עם בינה ורחל, שהם ספירה עצמיות, מן העשר ספירות דאצילות.