תוכן

א) ונבאר עתה, למה הבינה נקראת סמ"ך והתבונה מ"ם סתומה כנז"ל. והענין יובן ע"ד שביארנו בז"א. כי הנה הוא נקרא אות ו' של ההוי"ה. ואמנם עד החזה שבו, נקרא בחי' ז"א לבדו. ומן החזה ולמטה, מתחיל קומת נוק' רחל, ושם הוא סוד ד'. אבל לאה, שהיא למעלה מן החזה, נקראת ו', לפי שיש לה מקום ששה ראשונות דז"א, שהם כחב"ד ח"ג. אבל רחל, שאין בה רק מקום ד' תחתונות דז"א, שהם ת"ת נה"י, לכן נקראת ד'. והנה כן הדבר עצמו כאן, כי הנה אבא נקרא יו"ד, שהם י"ס שבו. שהם בגי' ו"ד. ולכן בינה העליונה שמקומה כנגד שש ראשונות שלו עד החזה, ונודע כי כל ספירה מהם כלולה מעשר, לפי שהם מבחינת אבא הנקרא י', ולכן היא נקראת סמך, שהם ששים. והתבונה שהיא למטה בארבעה תחתונות שבו, נקראת מ"ם סתומה. וגם ענין המ"ם, היא מרובעת, כי היא יתבא רביעא על בנין, ז"א ונוק', והיא יותר נגלת, ולכן נקראת עוה"ב, כי הוא בא ונגלה למטה בז"א. אבל הבינה העליונה נשארת למעלה ואינה באה, ולכן נקראת לעת"ל, אבל לא עתה, כמבואר אצלינו במשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ועי"ש. ונודע כי הנקבה נקראת עולם, בסוד מן העולם ועד העולם.