תוכן

כו) וירקה בפניו, וארז"ל צריך שיהא רוק ולא דם, ואם היו צחצוחי רוק מעורבים בדם יצא. ובזה נאמר טוב טעם ודעת, והענין הוא, כי כשאדם נושא אשה, נותן בה חלק ממנו ממש, וזה טעם למשארז"ל, שאין ראוי לישא אלמנה כלל, וכמשארז"ל אל תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, כי אותו הרוח מקשקש במעיה, ומתקוטט עם אותו אדם הנושאה, וכשאדם רוקק, בהכרח משליך עם אותו רוק קצת רוח חיוני ממנו, וזהו ענין וירקה בפניו שאותו רוח של בעלה, שהיה בה, פורש ממנה ע"י אותו החליצה ורקיקה זו, ואין זו האשה כאלמנה, שנשאר בה אותו הרוח כל י"ב חודש, אלא מיד שנחלצה משלכת אותו חוצה. וענין הרוק, הוא להראות שהיא מתפללת ואומרת, מאן יבמי וכו', ר"ל מאחר שזה העני המת היה ראוי לבא לכאן, ולהיות נקשר בג' מדרגות הנ"ל, ועתה הם מתפזרים כל א' למקומו, לכן היא רוקקת. והענין, כי רוק הוא לבן, רמז שמתפללת שיצא ברחמים, ולכן אם רקקה דם לא יצאה, שהוא דין גמור. אבל אם היה בו צחצוחי רוק, שהוא למזגא דין ורחמים לבן ואדום, יצאה. וענין ארז"ל חלוצה מד"ת אינה כמגורשת, ומד"ס היא כמגורשת ואסורה לכהן, ענין מד"ס שהוא למטה ממדרגה התחתונה. וזו שמן התורה, ר"ל עולם הזכר, אינה יורדת היא, אלא שבעלה שמת יורד למטה, כמ"ש בסבא. אבל מד"ס, הואיל והוא היה נקשר עמה, וירד ממדרגתו, גם היא תרד עמו, כמו שמגורשת יורדת, כמ"ש בסבא על פסוק והלכה והיתה לאיש אחר, וזו מצד עולם הנוקבא, שהוא דברי סופרים.