תוכן

ג) והענין הוא, כי אחר התקון, כאשר ז"א עולה למעלה, הוא מעלה עמו אותם האורות של או"א שנפלו במקומו, הנקראים נובלות כנזכר, והוא מעלה אותם לאו"א, קצת קצת, בכל פעם שהוא עולה. וסוד הדבר הוא, כי נשמות הצדיקים, הם מעלים מ"ן לצורך זווג ז"א ונוקביה, בשתי אופנים: הא' הוא, ע"י נפילת אפים בכל תפלה, שהם מוסרים נפשם למיתה אז כנודע, ועי"כ בזמן העלאת נפשם למעלה, הם מעלים ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות, שבכל עולם מג' עולמות בי"ע, אל רחל נוקבא דז"א. האופן הב' הוא, בשעת פטירתם, כי אז כשעולות נשמתם למעלה, גם הם מעלים ניצוצי קדושה שבתוך הקליפות, בסוד מ"ן, אל נוקבא דז"א, ועי"כ מזדווגים ז"א ונוקבא, ומתקנים את הניצוצות ההם. וכדוגמא זו ג"כ, הוא בז"א ונוקביה, כי כאשר הם עולים אל או"א, בעת יחוד שמע ישראל כנודע, אז מעלים עמהם הנובלות של או"א, ומעלים אותם אל אימא, בסוד מ"ן אליה, ועי"כ גורמים זווג או"א, ומתקנים הניצוצות ההם שעלו, קצת קצת בכל פעם. וכך הדבר נמשך, עד שיכלו כל הניצוצות להתברר ולהתקן עד ימות המשיח, כנודע אצלינו. והרי נתבאר ענין המלכים של ארץ אדום מה עניינם, אשר כל זה רמזו רז"ל במדרש באמרם, כי קודם לכן, היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, והבן זה.