תוכן

ד) ועוד מצאתי כתוב בקונטרסי, דרוש אחר קטן, בענין זווג אחור באחור, וזה לשונו: ענין זווג אחור באחור הכתוב אצלינו במקומות רבים, ובודאי כי אין ענינו מתיישב על הדעת מה עניינו, והנה בדרושים הראשונים ביארתי עניינו, ועי"ש, והענין בקצור, כבר נודע, כי בעת הזווג, כמו שהאדם מזריע טיפת מיין דכורין, כן הנקבה מזרעת מ"ן, ומעלה אותם לגבי מיין דכורין. והנה אלו המ"ן הם עולים ע"י נשמות התחתונים, ולכן כ"ז שישראל עושים מעש"ט, הראויים שבסבתם יחזרו זו"ן פנים בפנים ויזדווגו, ואז יש מ"ן ברחל נוקבא דז"א, ועל ידם היא מעלה אותם. אבל כשאין מעשים טובים וזכיות בתחתונים, אין כח ברחל נוקבה דז"א להעלות מ"ן, ולכן היא צריכה אז להעלות היא וז"א למעלה עד או"א, והיא לוקחת מ"ן דאימא בהלואה, ואז מזדווגים שניהם בהיותם שם למעלה. באופן, כי זווג זה כמעט אינו מיוחס על שמם, אלא על שם או"א כי עד מקומם עלו, וע"י מ"ן שלהם נזדווגו. ואמנם אם היו רוצים להזדווג למטה במקומם, לא היו יכולים, כי לחסרון זכיות התחתונים, לא היו יכולים לחזור פנים בפנים, כי א"א להזדווג אלא פנים בפנים, וכיון שאין יכולת בהם לחזור פנים בפנים בהיותם למטה, אינם מזדווגים שם. ונמצא כי אע"פ שהאמת הוא, שאין שום זווג אלא בהיותם פנים בפנים, עם כ"ז, כאשר א"א להם לעמוד במקומם אלא אחור באחור, ולכן עולים למעלה, כי שם יוכלו לחזור פנים בפנים, ויוכלו להזדווג, הנה הזווג ההוא נקרא זווגא של אחור באחור.