חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

סדר תיקון חצות לילה

תוכן

  סדר תיקון חצות לילה

 

   הנה בחצות שני דברים נעשים, א' - הכנה לזיווג היום, וא' - חילוק השפע שקבלה ביום לכל העולמות. והנה חילוק השפע נעשה על ידי רחל, שהיא עקרת הבית, שמסלקת עצמה מן הזיווג, ונשארת בסוד נקודה, כוללת כל הכח שקבלה מן הזכר ביום, ומשפעת לעולמות בסוד :"ותקם בעוד לילה ותתן טרף" וכו'. והכנה לזיווג היום נעשה בזיווג יעקב ולאה בכל אורך ז"א. ומציאות זיווג זה הוא, כי הלא הב' נוקבין, שתי הנקודות העקריות שלהם הן קבועות בהן. ואי אפשר להיות פחות מזה; וברחל הנקודה העיקרית שלה היא מלכות דאצילות. ולאה היא מלכות דאימא כידוע, וזאת היא הנקודה העיקרית שלה. אבל בחינות אחרות ניתנות להם בסוד תוספת, כי לרחל באות ט"ס ומשלימתה לי', אבל בה לא נשאר אלא החיצוניות של אלו הט"ס, אבל הפנימיות שלהן הולך ללאה, ומתחבר עם האחוריים של אימא העומדים שם למעלה. ואחר כך באות הארות מן היסוד דאימא ועושה אותה פרצוף, כי היא מעצמה איננה פרצוף, לפי שהיא מן הפרצופים הנמשכים, כידוע. מה שאין כן רחל, שדי שיבואו לה הט"ס, כי כבר היא פרצוף מעצמה, ואין צריך דבר אחר לעשותו. אבל לפעמים יש שרחל יורשת מקום לאה, וגם לאה מקום רחל, היינו בחינת התוספת. אבל הנקודה העיקרית אי אפשר לאחת לילך לחברתה. ובאותו הזמן מתעלמת באימא, שהיא שרשן של הב' נוקבין.

   וכך הוא בחצות לילה, שלאה יורשת רחל, ומתארכת בכל אורך ז"א להזדווג עם יעקב, ורחל מתעלמת באימא, ומשם מתפשטת בסוד התפשטות, להשפיע בכל העולמות מה שקיבלה מן הזכר ביום כנ"ל. וכן היה גם בזמן שבה"מ קיים, וכן הוא גם בזמן הזה בליל שבת, ובכל הלילות שאין אומרים תחנה ואין גלות, שאז רחל משפעת בהיותה באימא, ונקרא שהשפע בא בבחינת אצילות. אבל בליל החול כיון שהוא זמן הגלות, והס"א יש לה כח, אז רחל, בהיותה נשארת בסוד נקודה, יורדת ממדרגת אצילות למדרגת בריאה, ובבחינה זו משפעת, ונקרא שבא השפע, אבל במיעוט, ומזה נמשך שהכל הוא בדוחק בגלות, וזהו עיקר הגלות, כי דבר זה ניכר למשרתים בעת קבלתם השפע. וזה הטעם שבוכים על הגלות בחצות לילה יותר מבשאר הזמנים, אעפ"י שלעולם יש גלות, כי באותו זמן ניכר לתחתונים, ועל כן אומרים קינות על גלות רחל בבריאה; וזהו הסדר הראשון.

   והסדר השני הם מזמורים מתוקנים לזיווג יעקב ולאה, לעיבורה ולידתה. ותראה כי המזמור הללויה הוא האחרון, ונתקן על פי כ"ב אותיות, בסוד ציור הולד. ואחר כך מכוונים בשמות כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה, ויוצאים מה' אותיות מנצפ"ך, ושולטים אחר חצות לילה, כמוזכר בזוהר פ' שלח [קנו].

   ואחר כך עוסקים בתורה עד אור היום. ואם אינו יכול להיות קם עד אור היום, די שיקום מעט קודם היום, לחבר מדת יום עם לילה בדברי תורה.

   בקדרותא דצפרא נעשה זיווג אחר של יעקב ולאה, כמו אותו של חצות לילה. ומזה נמשך שבזמן שאומרים תחנונים קודם היום, נופלים על פניהם באותה שעה, כי אם אין זיווג אין שייך נפילת אפיים.