חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

סדר קבלת שבת

תוכן

 סדר קבלת שבת

   הנה בערב שבת אחר חצות תכין עצמך לשבת. ותלך לטבול להטהר מן הזוהמא של ששת ימי החול. ותכוין מקו"ה - אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה, שנמשך מאימא לז"א. והוא טובל שם ונטהר מכל הפגמים. ויכוין שהוא מקור לשאר הג' אהי"ה אחרים. ויכוין מים - ט' יודי"ן דעסמ"ב. ויטבול כפי חפצו: והנכון מי שהוא בעל תשובה לטבול ט"ו טבילות: א' בתחלה

לטהר עצמו מן הזוהמא של העונות; ואחר כך י"ב, כנגד הי"ב אותיות שיש בג' שמות יהו"ה אהי"ה אדנ"י, ואחר כך טבילה א' לשלבם - יאאההדוינהה"י. ואחר כך טבילה אחרונה לקבל קדושת שבת.

   ואחר כך רחוץ פניך ידיך ורגליך במים חמין, ותכוין שבימי החול הקליפות ינקו מין הו"ק, ועכשיו רוצים לעלות לינק מן המלכות, כי היא למעלה דבוקה עם היסוד, שבהגיע הנהגת המלכות שהיא שביעית, רוצים לעלות אצלה לינק. כיון שנשלמה יניקתם מן הו"ק. ומטעם זה קוצצים גם הצפרנים, כי משם יונקים החיצונים.

   וסוד המים חמין, הוא השלהבת ראש שיוצאה בכל ערב שבת לגרש החיצונים, ומכוונים להוריד אותה במקום הרגלים לטהר אותם. וגם הפנים והידים צריך לרחוץ, כי בעשיה יש להם יניקה גם שם. ותכוין שלהבת יה, כי השלהבת הזאת נמשכת מאו"א, לגרש הקליפות, ומלכות  תוכל לעלות עם הז"א עד או"א, בסוד שבת קודש1, כמו שנבאר. ובלבשך החלוק של שבת תכוין זהדריא"ל2  שהוא שם הלבוש העליון כידוע.

   ואחר כך תאמר המנחה מלובש בבגדי שבת, והכונה כמו המנחה דחול, רק שיש כונה אחד להכין עלית העולמות. והסדר הוא זה: אדני שפתי תכוין להעלות הנפשות וב"ן דעשיה, אל הרוחות ומ"ה דיצירה, ואחר כך לנשמות ולס"ג דבריאה, ואחר כך הכל אל הנפש דאצילות שהוא ע"ב לגבי האחרים.

   ואחר כך בכריעה ראשונה תכוין אל"ף ה"י יו"ד ה"י, להוריד כל הנשמות דאצילות להיות מ"ן לשכינה להעלות אותה. ובזקיפה - שם ע"ב להעלות השכינה, ולהכין אצילות לקבל בו בריאה, ולעלות זה בזה.

   בכריעה ב' תכוין קס"א, להוריד כל הנשמות דבריאה להיות מ"ן

לשכינה. ובזקיפה שם ס"ג להעלות השכינה, ולהכין בריאה לעלות אל

האצילות ולקבל בה היצירה.

   בכריעה הג' תכוין קמ"ג, להוריד רוחות דיצירה למ"ן כנ"ל. ובזקיפה - שם מ"ה להעלות השכינה, ולהכין יצירה לעלות אל הבריאה ולקבל בה העשיה.

   בכריעה הד' תכוין שם קנ"א, להוריד הנפשות דעשיה למ"ן כנ"ל. ובזקיפה - שם ב"ן להעלות השכינה, ולהכין עשיה לעלות אל היצירה.

   ובחתימת שים שלום תכוין להעלות אותיות יקו"ק ב"ה זה בזה: ה' וב"ן לו' ומ"ה, ו' ומ"ה לה' וס"ג, ה' וס"ג לי' וע"ב.

   ואחר כך תאמר מזמור לדוד הבו, וכו', ותתחיל לכוין עלית העולמות ממש, היינו חב"ד שלהם בנה"י של העליון. כי עד כאן היתה הכנה, וכאן במזמור הבו תכוין עלית ג"ר דעשיה אל נה"י דיצירה, וזה בג' הבו. וסדר הכונה הוא זה: בהבו הראשון תכוין להוריד ג' ב"ן מי"ג תיקוני דיקנא דעשיה אל דעת דעשיה, להעלותו אל יסוד דיצירה. ובהבו הב' להוריד ג' מ"ה מי"ג ת"ד דיצירה אל בינה דעשיה, להעלותה אל הוד דיצירה. ובהבו הג' תכוין להוריד ג' ס"ג מי"ג ת"ד דבריאה אל חכמה דעשיה, להעלותה אל נצח דיצירה. ובהשתחו לה' תכוין להוריד ג' ע"ב מי"ג ת"ד דאצילות אל חכמה, והס"ג ילך אל בינה, והמ"ה בדעת אצל ב"ן, כי שם מקומו, בסוד חו"ג כידוע.

   ואחר כך תכוין להעלות חג"ת במקום חב"ד, ונה"י במקום חג"ת, ומלכות במקום נה"י. וזה בז' קולות ובז' הויו"ת. ותכוין בז' קולות ז' שמות דמ"ב מנוקדים כך: אֶבֶגֶ יֶתֶץֶ קְרְעְ שְטְןְ, נֹגֹדֹ יֹכֹשֹ בִטִרִ  צִתִגִ  חֻקֻבֻ טֻנֻעֻ יּגּלּ פּזּקּ  שְקָוֹ צית. ובכל קול תכוי ן א' מאלו  השמות וההויה שלו מנוקדת כך. ואחר כך תאמר אנא בכח וכו'.

   ואחר כך לכה דודי. ובבאי בשלום תכוין עלית עולם היצירה, והיינו מלכות במקום נה"י, ונה"י במקום חג"ת, וחג"ת במקום חב"ד, וחב"ד לנה"י דבריאה. ואמנם עלית הז"ת נעשית על ידי הז' מרגלאן1, והשם אהי"ה יה"ו שעולה מ"ב. והסדר הוא זה:  א'; יקוק.   ה'; אל.   י'; יקוק.   ה'; אלקים.    י'; יק אדני.   ה'; מצפץ.   ו'; מצפץ.

כי מאירים בסדר זה, ובתפלת שבת מאירים בסדר אחר כמו שנבאר בס"ד. והג"ר עולים על ידי ג' באי, שעולה

י"ג כמנין יאא"א.

   ותכוין לקבל נפש יתירא דשבת. ותכוין גם כן שנכנסים פרקים תחתונים דל' דצלם דאו"א, שבתחלה היו מקיפים ונעשים פנימים, כי זו היא כל עלית ליל שבת, כמו שנבאר בס"ד.

   ובמזמור שיר ליום השבת תכוין עלית הבריאה בסדר הנ"ל ביצירה. ועלית הז"ת נעשית על ידי ד' שמות עסמ"ב, מנוקדים בניקוד פסוק :מזמור שיר ליום השבת כזה: יִוְ"דֹ הִ"יְ וֹיַ"וַ הָ"י, יִוְ"דֹ הִ"יְ וֹאַ"וַ הָ"י, יִוְ"דֹ הִ"אְ וֹאַ"וַ הָ"א, יִוְ"דֹ הִ"הְ וֹ"וַ הַ"הָ. ועלית הג"ר נעשית על ידי שם יו"ד ה"א ו"א"ו שעולה ט"ל, והוא ר"ת טוב להודות, ועולים בנה"י דאצילות.

ובתוך המזמור יכוין בעסמ"ב מנוקדים בניקודים פרטיים, וזה הסדר:

יּוּּ    הּּ   וּיּּ   הּּ                                  וזהו דגש ורפה.

יְ ֽוְ ְֽ ֽ   הְ ְֽ ֽ   וְ אְ ְֽ ֽ    הְ ְֽ ֽ                       וזהו שבא געיא.

יוּווּ"דוּ   הוּ"אוּ    ווּאוּ"ווּ     הוּ"אוּ                    וזהו ו' שורק.

יֳ וֳֳ    הֳֳ    וֳֳ   הֳֳ ו                     י         וזה שבא קמץ.

   וזה הארת ד' עולמות [א]בי"ע בשמותיהם. ואחר כך תכוין בשם יו"ד ה"'י וי"ו ה"י, והיא הארת האצילות בכל העולמות.

  ותאמר ה' מלך וכו' ותכוין בסוף המזמור ר"ת יקו"ק לאורך ימים יל"י, והוא שם עשוי להעלות הניצוצות מן הקליפות, כי בשבת אין יש בירור והשכינה היא למעלה, ולכן קודם שבת מעלים כל הניצוצות למעלה, ולא יצטרך בירור.

ואחר כך מתפללים תפלת ערבית, וסודה זיווג יעקב ורחל, כמו שחרית דחול. וגם עלו העולמות בסדר שעולים בתפלת החול, היינו חב"ד של התחתון בנה"י של העליון, אלא שכאן יש יותר מתפלת חול  -המקיפים. ור"ל כי בחול בתפלת שחרית באים מוחין בז"א מנה"י התבונה שניה שמתלבשים בו, וחג"ת וחב"ד הם מקיפים. אבל בליל שבת קונה מדרגה אחרת, והיא שחג"ת שהיו בסוד מקיף דל' על ראשו, עתה נכנס לפנים ונעשה פנימי. והתחלת המשכתו בבאי כלה, ומסיימים1 בכל התפלה כמו שנבאר. ונקרא שמתחיל ז"א לקבל הגדלות ב', כי עכשיו כשחג"ת שהם ל' נעשו פנימים, חב"ד שהיו מ' נעשו ל', וצריך לו מקיף אחר, והוא חג"ת דתבונה ראשונה שנעשה מ'; וסוף שלימותו הוא בבקר בזמן שגם מ' דצלם, והיינו חב"ד דתבונה שניה נעשה פנימי. אז כל תבונה שניה שהיתה כל הצלם נעשית צ', והם הנה"י דתבונה ראשונה, וחג"ת חב"ד שלה נעשים ל"מ, ואז נקרא שיש לו המוחין דגדלות  ב' מאימא, היינו שמלכות שלה שהיא תבונה ראשונה היא הצלם, מה שאין כן בגדלות א', שאז מל' דתבונה היא היתה הצלם כידוע2.

   (ובתפלת ערבית תכוין שם3 דשקוצי"ת, והשאר תכוין ביום, כסדר  שאכתוב). 4ומתחילים ברכו, ואין אומרים והוא רחום, (כי בחול צריך להכניע הד' קליפות השולטות, אבל בשבת כבר נכפו והלכו לנוק'  דתהומא רבא). ומכונים: שמתחילים לבא פרקים אמצעיים דל' דצלם מצד אי', ורוח יתירא. ומכונים בברכה ראשונה היכל לבנת הספיר

דאימא; ובשניה היכל אהבה שלה.

   ואחר כך אומרים קריאת שמע, והוא להמשיך ו"ק דמוחין דאימא בז"א, מבחי' הכנס המקיפים להיות פנימים, כי כל המוחין נמשכים כפי עלית היום. והסדר  הוא כמו בשחרית דחול5, היינו ק"ש דיוצר.

שמע - שם ע' כנ"ל.

ישראל - שיר אל כנ"ל. יו"ד פעמים ה"י - ש, יו"ד פעמים ה"ה - ר' הרי שר, יו"ד ה"א וי"ה פשוט - אל"י. ותכוין להמשיך לז"א מקיף דאבא דקטנות, מבחינת היות בו המקיפים בפנימיותו כנ"ל.

ה' אלקינו ה' כנ"ל.

אחד - אח' ד' זו"ן. מס"נ כנ"ל לזיווג או"א. ונמשכים לז"א ו"ק פנימים דגדלות דאימא, מבחינה הנ"ל. והמשכת הטפה מחיצוניות עתיק, כמו שחרית דחול. ותכוין הכל כסדר  השמות שכתבתי למעלה בזמירות דחול.

בשכמל"ו כנ"ל.

   אמת ואמונה היכל רצון דאימא. השכיבנו היכל ק"ק שלה. וחותמים ופרוס עלינו ולא שומר את עמו ישראל, כי כיון שאין יש שליטה לקליפות אין צריך שמירה. ותכוין שהיכל ק"ק דאימא עולה ונעשה אצילות1. כי בלילה בכל זמן הזיווג הוא בהיכל ק"ק, בסוד מטה כנ"ל, אלא שבחול נעשה הזיווג בבחינה שלו בסוד בריאה. ובשבת עולה ונעשה אצילות

ממש, ובו נעשה הזיווג בבחינת אצילות.

   ותכוין שרוח יתירא ופרקים אמצעים דל' דצלם שהתחילו בברכו, נשלמים לבוא, ובהכנס המקיפים בז"א, הפנימים נדחקים למטה. ובקו אמצעי במקום גילוי יסוד אימא, בבוא המקיפים - יסוד דאימא נדחק למטה, והיה מחשיך ליעקב ורחל העומדים שם במקום הגילוי, ולכן כדי שלא לעשות זה, תחת להיותו מתפשט באורך, מתרחב ונפרס על ראש

יעקב ורחל בהתרחבות גדול, וזהו: ופרוס עלינו סוכת שלומך, כי אימא נקראת סוכת שלום, שבה כל ההנהגות מתחברות כאחד, בסוד הוי"ה אדנ"י שהם כמנין סוכה, והיסוד שלה נפרס כנ"ל.

   ואומרים ושמרו בני ישראל, ומכוונים להביא פרקים אמצעים דל' דצלם דאבא בז"א; ותכוין לקבל נשמה יתירא. ואומרים קדיש, להעלות בריאה לאצילות.

   ומתפללים תפלה בלחש, ויש בה ז' ברכות, סודם: נה"י דז"א וכחב"ד דנוק'. וזה בכל תפלה, אלא שמאירים כפי העליה. ואסדר לפניך ברכת אבות דליל שבת, וסדרה כמו שחרית דחול1, ויותר עליה - המקיפים כנ"ל.

   ואומרים אדני שפתי תפתח, וסודו היכל ק"ק דאימא שעולה ונעשה אצילות.

ברוך כריעת הגוף, ו' לגבי ה', נוק' נקודה אחר היסוד, על ידי הדעת ק"ל הנמשך לה.

אתה כריעת הראש, י' לגבי ה', נוק' נקודה אחר נ"ה, על ידי הכ"ב אותיות הנמשכות לה.

יקוק זקיפת הגוף והראש, ה' לגבי ו' ה' לגבי י', נוק' מדה בת"ת.

אלקינו ואלקי או"א מזדווגים על ידי הדעת המחברם, להביא מוחין.

אבותינו ג"ר דאימא וג"ת דאבא, מבחינת העליה.

אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, חג"ת שנעשו חב"ד.

האל תבנה לאה.

הגדול הגבור והנורא, חג"ת דז"א.

אל עליון יו"ד פעמים ה"א, וא"ו פעמים ה"א, כמנין אל עליון. א"ל  -יאי"י דס"ג, כתר ליעקב. עליון קס"ו, ריבוע ס"ג, כתר לרחל.

גומל חסדים טובים, גא"מ דאבא, מבחי' הנ"ל. חו"ב ליעקב ורחל מפרקים ראשונים דנ"ה.

קונה הכל זיווג או"א על ידי מזלא. ג"ר דאבא בז"א. מבחי' הנ"ל. (ור"ל להוסיף במוחין שכבר ישנם בז"א, הארה מבחינת אור מקיפים, וכן בכל מדרגת המוחין שהזכרנו).  דעת ליעקב ורחל מפ"א דיסוד דז"א.

וזוכר חסדי אבות, חג"ת ליעקב ורחל מחג"ת דנה"י דז"א.

ומביא גואל לבני בניהם, נה"י ליעקב ורחל מנה"י דנה"י דז"א.

למען שמו עטרה ליעקב ורחל.

באהבה אימא מסתלקת מן הז"א בסוד הנסירה, ונכנסת ברחל.

מלך כתר. עוזר חב"ד. ומושיע חג"ת. ומגן נה"י.

ברוך כריעת הגוף, ו' לגבי ה'. להחזיר הו"ק דמוחין בז"א.

אתה כריעת הראש, י' לגבי ה'. להחזיר הג"ר שבו.

יקוק זקיפת הגוף והראש, ה' לגבי ו' ה' לגבי י'. רחל פב"פ עם יעקב. ומכוונים הז' מרגלאן1, אחד בכל ברכה; והשם הראשון - א' דאהי"ה ושם יְקֹוָק יוצא ממנו.

מגן אברהם בסוד החסד.

אתה גבור בגבורה. ובסוף מכוונים ה' דאהי"ה ושם יֱקֹוִק יוצא ממנו.

אתה קדוש בת"ת. ושם המרגלא מצפ"ץ, יוצא מי' דאהי"ה. והג' ברכות אלו כבר אמרתי למעלה שהם בנה"י דז"א.

אתה קדשת הוא בכתר נוק'. וסודה: כי נוק' שהיא יום השביעי, מקבלת קדושת המוחין. ובסוף מכוונים י"ה אדני, יוצא מה' דאהיה.

מקדש השבת בסוד אבא - קדש.

רצה בחכמה דנוק'. ושם המרגלא א"ל, שיוצא מי' דיה"ו.

מודים בבינה. ושם המרגלא אלהי"ם, שיוצא מה' דיה"ו.

שים שלום בדעת דנוק'. ושם המרגלא מצפ"ץ, שיוצא מו' דיה"ו. ומכוונים יאהלוההי"ם.

וחוזר החזן ויכלו בקול, ויכוין להביא פרקין עילאין דל' דצלם דאימא.

   ואומר ברכה מעין שבע, וסודה האבות היינו חג"ת, שממקומם מאירים בנוק', והיא אינה עולה אליהם, ועל כן היא מעין שבע ולא שבע, כי היא מעין החזרה1 ולא חזרה ממש. והטעם הוא, כי בלילה מדת לילה שולטת, בסוד ה', ועל כן נוק' אינה זזה ממקומה, אבל נמשך אליה אור מחג"ת. מה שאין כן ביום, שנוק' עולה אל חג"ת, בסוד מדת יום.2

   ובלכתך לביתך תקיף השלחן פעם א', ותכוין להביא לנוק' מקיפים מנה"י, ובפעם ב' תמשיך מקיף מחג"ת. ולכן בהקפה ב' תיקח ב' אגודות ההדס בידיך, כי סודו חג"ת, כידוע בסוד הלולב. ואחר כך תחברם ביחד, ותאמר: "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו". ותכוין שב' אגודות הם סוד זו"ן, ויתחברו ביחד. ואחר כך תאמר שבת שלום, בסוד זיווג זו"ן3 הנעשה בשבת. ותנשוק ידי אמך, ותכוין: שבחול ז"א אין לו אלא נה"י דתבונה שניה בפנימיותו, וחג"ת חב"ד שלהם - ל"ם, אבל בליל שבת שמקבל גם ל' דצלם בפנימיות, אז עולה לחג"ת שלה, ונושק את ידיה.

   ואחר כך תאמר קידוש, ותכוין להביא פרקין עילאין דל' דצלם דאבא בז"א, כי כל שאר המדרגות כבר באו. ופרטיות הקידוש4 יתבאר לקמן בסדר הסעודה בס"ד.

   ובק"ש על המטה תכוין בסדר של החול, והיינו כי כל כוונת ק"ש על המטה כבר ביארנו, שהוא סוד עשית כלי לאימא ולנוק' שתוכל לקבל השפע ביום. ואמנם בחול הוא הכוונה לקבל השפע מבחינת החול, ובשבת - מבחינת שבת, רק שכל הכוונות שהולכות על ענין הכרתת הקליפות, כגון יחוד רוממות אל, וגם הכוונה להעלות הניצוצות, שיש בבשכמל"ו דק"ש, אין לכוין בהם, כי בשבת כבר כל הניצוצות נבררו ואין לקליפות אחיזה.

   ובחצות לילה הזיווג הוא דיעקב ולאה בכל אורך ז"א כמו בחול, אבל נחשב כמו זיווג דישראל ורחל. כי מיד שבא חצות לילה נעשה זיווג אחד דישראל ורחל, אבל הוא לפי שעה, כי הוא לקדש השפע שיהיה מקודש בסוד שבת, כי מזיווגי יום שישי הוא1 בא, והוא בבחינת חול. אבל מיד חוזרת הנוק' בסוד נקודה, ומסלקת עצמה מן הזיווג, ונעלמת באימא, ומשם מתפשטת בלא ירידה, להשפיע לעולמות. ואז נעשה זיווג דיעקב ולאה כמו בחול, אבל נחשב לזיווג ישראל ורחל, כיון שמכחו הוא בא ומשמש תחתיו, כיון שרחל צריכה לסלק עצמה מזה כדי להשפיע. וזה פירוש מה שאומר הרב זלה"ה-  שבחצות ליל שבת הזיווג הוא דישראל ורחל, והבן.

   ובשחרית של שבת תסדר כל הברכות, כסדר של חול ממש, וכוונת נטילת ידים גם כן. רק שאין לכוין טהרת העולמות, כי אין צריך, כי אין הקליפות אוחזות כידוע.

   ובק"ש דקרבנות תכוין כסדר של חול ממש, רק שכל המוחין שתמשיך בין דגדלות בין דקטנות, תכוין שהם מבחינת העליה דיוצר2, (כי ככר הק"ש זה אינו אלא הכנה לאותו של יוצר) והיא עלית ז"א לנה"י דאו"א. כי בשאר הזמנים, גם בזמן שיש לו הגדלות ב', הוא למטה מהם, והם נותנים לו המוחין, אבל כאן הוא עולה במקומם ממש, והמוחין באים

לו ממדרגות יותר עליונות, וכן הוא בכל העליות.

   וקודם שתתחיל סדר התפלה בסוד הד' עולמות, תכוין להביא בז"א  -מ' דצלם מצד אימא, והיינו שעכשיו מתחילים לבוא, ונשלמים קודם נשמת, שאז מתחילים אותם של אבא. ותכוין שמות העשיה כסדר של חול.

   ובפרשת התמיד תכוין לטהר העולמות שיהיו מוכנים לקבל השפע מבחינת יום השבת, כי לפי בחינת חול הם טהורים. אבל לא תכוין עלית העולמות במדרגות שלהם, כי זה כבר נעשה בלילה כנ"ל1.

   ותאמר פיטום הקטרת, ותכוין בי"א סמנים - להרחיק הס"א מן הטוב שנברר כבר ממנה, כי בשבת אין יש בירור, כיון שהשכינה היא למעלה. וכן בכל הדברים שהכוונה בחול לטהר או לברר, כאן הוא להרחיק הס"א ממה שנברר או שנטהר.

   ותסיים הזמירות כסדר  של חול. וכל המזמורים הנוספים תכוין: שהם הארות הרשות ומזמורים חדשים שמתחדשים בתוספות קדושת שבת.

   ובהגיעך לנשמת תכוין שנשלם לבא מ' דצלם דאימא, ומתחיל לבא אותו של אבא. ותכוין גם כן שנשמת הוא שבח לנשמה יתירא הנוספת בשבת. ובסוף ישתבח תכוין שנשלם מ' דצלם דאבא לבא בז"א, ונשלם כל הגדלות ב', כיון שקבל כל פרצוף יסו"ת שניים בפנימיותו, ואז כל הצלם נעשה צ' לגבי הגדלות ב', ונעשים לו מקיפים אחרים והם חג"ת חב"ד דתבונה ראשונה, כי הנה"י שלה הם בפנימיותו. ועתה יתחיל הז"א לעלות, כי כל מה שקיבל עד עכשיו אין נקרא לו עליה, כי הכל בנה"י דאימא, והוא למטה מהם כנ"ל.

   ואחר כך בקדיש עולה היצירה אל הבריאה, כנ"ל בחול.

   וברכו הכנה מן היסוד אל המלכות. ועוד תכוין להמשיך נפש יתירה מבחינת יום שבת, כי כל מה שבא בלילה היא מבחינת לילה. ותכוין שמות הבריאה, כנ"ל בחול.

   ותתחיל יוצר אור ותכוין בהיכלות הבריאה כנ"ל, אלא שבחול הם מבחינת ז"א ובשבת הם מצד אבא. ונכללים זה בזה עד שנכללים כלם בהיכל ק"ק ומשם אל האצילות.

   ועוד יש עליה לאיזה היכלות דז"א שעולים באבא, וזה הסדר: בהכל יודוך, עולה היכל לבנת הספיר דז"א, באבא. ושם יש ו' "הכל", לרמוז אל הו' היכלות הכלולים, כי הוא בחינת יסוד כידוע. באין ערוך לך, עולה היכל רצון דז"א באבא. באל אדון, עולה היכל אהבה דז"א באבא.

   ונחזור לענין היכלות דאבא: יוצר אור הוא היכל לבנת הספיר, אל אדון הוא היכל עצם השמים. וכאן הוא סדר של הא"ב, אלא שבכאן מתפשטת ביותר תוקף וכל