תוכן

א. להאמין שיש משגיח על העולם.
ב. לדעת שהאמונה היא בחינת למטה בחשיבות, והוא בוחר ללכת בדרך זה.
ג. שהאמונה שלו תהיה בדרך השפעה, ולא בע"מ לקבל.
ד. וכשמיחסים את העבודה לה', להאמין שה' מקבל עבודתינו, ולא חשוב באיזו צורה נראית העבודה.
ה. באמונה למעלה מהדעת, יש להבחין ב' אבחנות: א' שהוא הולך למעלה מהדעת מטעם שאין לו ברירה, ב' שאפילו יתנו לו דעת, וכבר אין הוא צריך להאמין וללכת למעלה מהדעת, מ"מ הוא בוחר ללכת בדרך של למעלה מהדעת.
ו. שהאדם צריך לדעת, כשהעבודה שלו היא באהבה עצמית, אחרי כל ההצלחות שהאדם מצייר לעצמו, שהוא יכול להשיג, והיה בידו להטיב רק בחינת פרטיותו עצמו. משא"כ באהבת ה' הוא מטיב להכלל.
ז. צריכים לתת שבח והודיה על העבר, כי בזה תלוי העתיד, כלומר בשיעור שנותנים תודה, בשיעור זה האדם מחשיב כל מה שמקבל מלמעלה ויודע לשמור את העזרה שמקבל מלמעלה, שלא יאבד את זה.
ח. עיקר העבודה היא ללכת בקו ימין, היינו שלימות, כלומר עד כמה שיש לו קצת אחיזה ברוחניות, הוא צריך להיות שמח בזה שזכה שה' נתן לו מחשבה ורצון לעשות משהו ברוחניות.
ט. וגם ללכת בקו שמאל. וזה מספיק חצי שעה ביום, היינו שיעשה חשבון לעצמו כמה הוא מעדיף אהבת ה' על אהבה עצמית. ובשיעור שיראה את החסרונות יתן על זה תפילה שה' יקרב אותו באמת, כי דוקא על ב' קוים האדם יכול להתקדם.
בסדר העבודה יש להבחין ג' בחינות (פרי חכם ח"ב דף ס"ד):
א. להשתוקק להשלים נשמתו, להשיבה לשורשה, שזה נקרא בחינת ישראל.
ב. להבין דרכי השי"ת ורזין דאורייתא, דמאן דלא ידע ציוויא דמארי איך יעביד ליה, שזהו בחינת אורייתא.
ג. להשתוקק להשגת קוב"ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלימה, שזהו בחינת קוב"ה. ג) ומוטב שישתוקק לציוויא דמארי שזהו קו האמצעי.