תוכן

הנה הדרך היותר מוצלח הוא לחפש אחר חכם מקובל אמיתי, ולציית לו, ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין החכמה מדעתו. דהיינו הבחינה הא'. ואחר כך יזכה למסירתה בעל פה, שהיא בחינת ג'. ואחר כך להבנה שבכתב, כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה ולהתפתחות.
אמנם בהמציאות נמצא דרך ב', אשר מרוב השתוקקות וביקוש הגדול שבאדם, יפתחו עליו יראת השמים וישיג בעצמו, כל המקורות שהיא הבחינה הא'. ואחר זה מחוייב אמנם לטרוח ולהתייגע הרבה מאד, עד שמוצא רב חכם, שיוכל להיכפף ולשמוע לו, ולקבל החכמה בבחינת המסירה בעל פה, שהיא בבחי"ב. ואחר כך לבחי"ג. ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל, מתחילה באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסת זמן ארוך, ונשאר לו זמן מועט להתרחב בה. או יארע לפעמים, שהשכל יבוא אחר זמן לגמרי, כמו שכתוב וימותו ולא בחכמה. והם צ"ט אחוזים ממאה, אשר נקראים אצלנו עיילי ולא נפקי.
אמנם בדרך ראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להיכפף למשמעת רבם כפי הצורך, ואז מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם.
וכל זה הוא, כי במסירת החכמה יש תנאים גדולים ועצומים הנובעים מסיבות הכרחיות. ועל כן מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאם כדאים לדבר זה.