תוכן

עה) מורי ז"ל, לא היה קם מעומד בענית אמן יש"ר של הקדיש, וא"ל כי הלשון הנזכר בירושלמי, דמשמע ממנו שצריך לקום מעומד הוא מוטעה, ואינו מתלמוד ירושלמי עצמו, אלא הגהת איזה חכם היתה, והאחרונים הדפיסו אח"כ בתוך דברי הירושלמי. אמנם כשהיה בקדיש דאחר העמידה דשחרית, או דערבית, או דמנחה, וכן בקדיש תתקבל של אחר חזרת ס"ת להיכל, אז היה נשאר מעומד וגומר ענית הקדיש ואח"כ היה יושב. גם מה שרגילין העם לומר פסוק ועתה יגדל נא כח ה', בעת שהש"ץ אומר קדיש, וכנזכר בספר התיקונים, הנה מוז"ל מנעני מלאומרו, ולא גילה לי טעמו של דבר. ואולי שגם זה אינו מהתיקונים כנ"ל. גם בענין מה שנהגו האבלים, לומר קדיש על מיתת אביהם ואמם בשנה ההיא, טוב לאומרו אפילו בשבת ויו"ט ור"ח, לפי שטעם הדבר הוא, כדי להעלות נפש המת בג"ע עצמו, ממדרגה למדרגה, ולכן נכון לאמרו אפילו בימים שאין בהם דינה של גהינם. וכבר נתבאר לעיל זה ע"ש.