תוכן

סח) ובעלמי עלמיא, תכוין אל מה שנודע, כי בתחילה יש לו מוחין דקטנות דעיבור א', ואח"כ מוחין דקטנות דיניקה, ואח"כ מוחין דגדלות העיקריים, וזה נרמז במלות אלו, כי מלת לעלם הוא עיבור הא', ולעלמי הוא היניקה, ועלמיא הוא הגדלות. והרי עתה נגדלו המוחין בכל צרכן, כי מוחין דעיבור נרמזו בתחילת הקדיש, עד לעלם. ומוחין דיניקה, נרמזו במלת לעלמי. ומוחין דגדלות, נרמזו במלת עלמיא. ולהיות שעיקר הכל הם המוחין דגדלות, לכן צריך לכלול הכל הז' תיבות, שיש מן אמן עד עלמיא בבחינת הגדלות, באופן זה: כי הנה הם ד' מוחי, שהם חו"ב, ודעת כלול מחו"ג, ובהתלבשם תוך נה"י דאימא, נעשים שלשה מוחין בלבד כנודע, וכמבואר באדרא זוטא, והרי הם שבעה. וגם אם תחבר ד' המוחין עם ג' הלבושין, שהם עצמן נה"י דאימא, הרי הם שבעה, כמנין שבעה התיבות הנזכרים.